התכוונתי ללכת לישון בארבע, אבל משום מה משכתי את זה. בסוף הסתכלתי אל החלון וראיתי שכבר לא חושך. למה האורות עדיין דולקים כשכבר יש אור? זה בזבוז עצום באנרגיה, בחיי. פספסתי את הזריחה, או שפשוט השמש עדיין לא זורחת פה גם כשכבר יש אור?

   קמתי והוצאתי את פלג הגוף העליון מהחלון, וראיתי שני אנשים יושבים בתחנה. רציתי לצעוק להם, היי, אתם, מה אתם עושים ערים ברחוב, אבל לא היה לי נעים מכל האנשים שעדיין ישנים. אחרי כמה דקות שהייתי ככה באו עוד אנשים, די הרבה מהם, ודיברו בקול רם. לא הצלחתי להבין מה הם אמרו, והם היו כהים והייתה להם ח' אז הנחתי שהם דיברו בערבית [האפשרות השניה שחשבתי עליה הייתה רוסית, וזה נשמע נורא לא סביר]. נורא חיכיתי שהם יסתכלו למעלה וישימו לב אליי, אבל אני גרה בקומה שלישית, אז כנראה זה השפיע קצת על העניין.

   אני כל הזמן חושבת שאני שומעת את אבא שלי קורא לי. זה מחרפן אותי. כמו כששומעים טלפון מצלצל כשמתקלחים, ואז כשמכבים את המים זה נפסק.

   אני תוהה אם באמת יהיה מפגש חנונים בסוף. זה מרגיש כמו משהו שמדברים עליו ממש הרבה אבל לא קורה כלום בסוף.

   כן, הא?