מה שאני לא מבינה הוא למה אני עושה את זה לעצמי. למה אני שוקעת בהלקאה עצמית ומתחפרת בכאב ומאשימה את עצמי ולא בודקת לרגע אם זה בכלל מוצדק [וכשכן בודקת אומרת שכן]. ואת מה שכתבתי ביומן הבנתי עכשיו שלא באמת יכולתי לפרסם פה. לא יודעת. ראיתי היום בלוג פרטי של מישהו, באמת פרטי, אנונימי. וחשבתי, וואו. אני לא הייתי מצליחה לחצות את החיים שלי ככה. לא ניסיתי אפילו לרגע להסתיר את מה שאני כותבת פה, אבל איכשהו לא מתאים לי לסגור עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ברווז בצנצנת