בבוקר קמתי אחרי בסביבות השלוש שעות שינה. זה גרוע. הייתי עייפה בטירוף אבל התארגנו והלכנו אני וענבר לתחנת האוטובוס [הידד!]. חיכינו קצת ובינתיים ניגנו [קצת] בקאזו. היה נחמד וניסינו להיזכר בשירים של המקהלה.

הגענו לתחנת הרכבת וקניתי כרטיס [עלה המחיר ל70.50! כסעמק], ואנחנו ואדויסמן הגענו לרכבת. מישהו שאל אותנו אם הרכבת הזאת עוצרת בת"א ואמרנו לו שכן. הוא נראה כמו מישהו שהולך למיתופיה, אז שאלתי אותו אם הוא הולך למיתופיה, והוא אמר שכן. תפסנו ארבעה מקומות וקצת דיברתי איתו והיה נחמד, אבל הוא אמר "אני מרגיש לא קשור," ומיד זה עשה לי קישור לאיכסות. חוץ מזה הוא גם עולה לכתה י' וענבר אמרה שהוא נראה כמו "אלה שאת מביאה הביתה", למרות שבכלל לא חשבתי על זה. הפגנתי עוד מהטקט הידוע שלי כשהוא הלך למקום אחר ברכבת ומי שהוא חיכה להן הגיעו ואמרתי להן שהוא מחפש אותן [ואח"כ "היי, אני מכירה אותך! אני מכירה אותך? לא, אני לא מכירה אותך. לא משנה."].

ירדנו מהרכבת והלכנו לאכול דברים טובים. לא הייתי ממש רעבה.

הגענו למיתופיה! היה חם!

פגשנו בקאיה ורותם ועוד בנות שאינני זוכרת את שמן. לעזאזל. אני, קאיה ורותם ואח"כ גם נוף הלכנו להרצאה של גילי בר-הלל על "חיקויים" של הארי פוטר [ברשימה כלולים חיי קסם של דיאנה וין ג'ונס, נרניה ועוד משהו של ניל "האליל" גיימן]. היה ממש מצחיק.

מישהי רנדומלית: "יש משהו מאוד קסום ברכבות. את נכנסת לקרון ויודעת לאן תגיעי בסוף, אבל את לא יודעת איך את מגיעה לשם."
גב"ה: "כן, יש משהו במה שאת אומרת. ובאמת בעבר בטח רכבות נחשבו כמשהו מדהים."
לימור, בשקט: "אני לא בטוחה שהם חשבו שזה כל כך קסום בפולין של שנות השלושים."
["הגענו למחנה ריכוז. מדהים! "]

היו עוד דברים נחמדים כמו פארודיות על הארי פוטר ופלייר שמכריז: "If you liked Harry Potter, do we have the book for you- it's called the Bibel". והיה ממש מושקע עם המון דברים בתוכו. אחרי זה שיחקנו כמה משחקים של וואנס אפון אה טיים ואאור בא והציע לי קורנפלקס [יאמי!].

 ואז אני, גאיה [שהגיעה קודם] וקאיה הלכנו לקנות קאזו! ודברים טעימים. בסופו של דבר יצא שכל אחת קנתה שני קאזו [אבל גם המחיר שלהם עלה בשני שקלים מאז השבוע שעבר! לעזאזל, אני חושבת שאני אשמה בזה עם כל קניית הקאזו שלי] והיה כיף ושרנו המון שירים עד שהגענו חזרה למיתופיה וגם שם שרנו המון שירים עם אאור שחזר אלינו וניגן בחליל אירי והיה כיף. כל הזמן הרעשנו והפרענו למישהו והיינו צריכים לעבור מקום.


בשעה חמש אמור היה להיות המפגש של חומריו האפלים, אבל הסתבר שהקדימו אותו ולא ידעתי. הייתי שם כמה דקות ואז נכנסתי עם רותם להרצאה על ניתוח פרוידיאני של אליס. היה די נחמד, אבל המרצה הייתה אחת כזאת שמרצה באוניברסיטה, אז היה לה טון מיואש רוב הזמן וזה גרע מהחוויה.

אחרי זה אני ורותם הלכנו לקנות לי צ'יפס, שהיה שמנוני וטעים, ואז נכנסתי לראות את הסרט "מחסום כתיבה" [שמבחינת רעיון ותסריט היה די טוב, אבל העריכה והצילום היו קצת בעייתיים]. אחרי זה קיבלתי טלפון לחוץ מתהל שאומר שענבר אמר שהוא בדרך לבית שלה והתקשרתי לנזוף באידיוט. ואז הלכתי לרכבת- כדי לקצר עברתי על גשר מעל אחד הכבישים וזאת הייתה אחת החוויות המפחידות שעברתי, הייתי משוכנעת שהוא רועד. חיכיתי לרכבת ומתּי משעמום, כי לא הבאתי איתי שום חומר קריאה.

בסוף הגעתי הביתה, אפילו אמא הסיעה אותי מהתחנה [שזה נדיר], והיא אמרה שהיא ממש שמחה שחזרתי ולא נשארתי לישון בת"א [לא יודעת למה]. אז אכלתי ורציתי להתקלח, אבל לא היו מים אז הלכתי ישר לישון.

חצי שעה אחרי שהצלחתי להירדם, הטלפון שלי מצלצל.

שמעתי את הצד השני אומר, "היי, זה רוני. אפשר לדבר?"
והתחלתי לדבר על זה שאני לא יכולה לבוא למפגש שהיה היום, וכל מיני שטויות.
והוא אמר, "את אוהבת חומוס?"
"מתעבת אותו בכל ליבי. למה?"
"אוי, אז זה לא ילך בינינו."
[חושבת וגם אומרת: מה? לא ילך בינינו? אבל לא ניסינו כבר לפני שנתיים? ]

ואח"כ- "יש לי ווידוי."
"כן?"
"אני לא רוני."
"אלא?"
"רועי."
"אה."

אח"כ אמרתי שמשום מה אני לא לחוצה מזה שאני מדברת עם מישהו שאני לא מכירה, ואז הוא אמר שהוא נמצא מחוץ לבית שלי [ועשה את זה בטעות גם בצורה ממש משכנעת, כי הוא אמר שהוא מנסה למצוא שלט והוא לא מוצא, ואין שלט מול הבית שלי], ואפילו אמר את הכתובת שלי והכל, ואז אמרתי שעכשיו אני לחוצה. אחרי כמה דקות שניסיתי לגרום לו להגיד לי מי נתן לו את המספר שלי, הסתבר ש"לירוי" נתן לו אותו, ונזכרתי שיממה לפני זה נתתי לו את המספר שלי בדיוק בשביל שיציקו לי אנשים מהבסיס שלו [דווקא כשהוא ביקש זה נשמע תמים לא כמו שזה נשמע כשאני כותבת את זה, ואני מכירה אותו והכל, אז בסדר].

היו המון דיבורים משעשעים, וגם ליר צעק מדי פעם ברקע והיה משעשע. רועי ניסה לשכנע אותי לתת לו את מספר הבלוג של ליר, אבל לא זכרתי מהו. אני חושבת שבערך סיכמנו שאנחנו הולכים לראות את באטמן ביחד בקריון. אבל יכול להיות שלא.

בכל מקרה, נגמר השבוע ההזוי. ותיכף לימודים. לעזאזל. אם כי, אני לא אתנגד לקצת שיגרה.