כפי שמסתבר, לא ישנתי מספיק הלילה, כלומר כרגיל. יצאתי ברכבת לת"א, אל עבר מפגש הפורום של טרי פראצ'ט בביתו של רוני [אמא: "רוני! "]. היו שוקולד מריר, מזגן, עוגיות טעימות ומתפוררות [פירורים! D:] ודברים מלוחים, והוגפאת'ר עם תרגום ביתי ובדיחות אוויליות ["זה אדוארד!"].

כולם הלכו, ואני ונטע-ויימס הלכנו מהר לתחנת אוטובוס, וקיווינו שיגיעו אוטובוסים לפני שנאחר את הרכבת/אוטובוס. הם סירבו להגיע ולקחנו מונית. הגעתי לרכבת בדיוק בדקה האחרונה, וכמעט החלקתי [אבל לא באמת] על הבטון הרטוב בדרך. לא היו אנשים מעניינים בכלל ברכבת. הגעתי הביתה לבד! ילדה גדולה.

   כפי שמסתבר, לא ישנתי מספיק הלילה, כלומר כרגיל. עליתי על רכבת דרומה לת"א, וכשיצאתי ראיתי שיש ד"ר לק בתחנה [לא ראיתי את זה בפעם האחרונה שהייתי שם]. הרהרתי על הגלידות שהיו שם, ושוחחתי עם המוכר החביב בהחלט. טעמתי גלידת רום צימוקים, ואז ברנדי עם שוקולד [דפוס חוזר, מישהו?], ובסוף לקחתי את השני, היה לי טעים. איש שיחה נחמד, דיברנו קצת ואז הלכתי. נדנדתי לרוני בטלפון כי אני כפרניקית מטופשת, ועל אף שהבנתי איך להגיע, בכל זאת הייתי צריכה טריגר לחשוב. לרוני יש בית קטן וחמוד ^^. נפגשנו כולנו [רובנו, בכל מקרה אלה שהכי מגיבים בפורום] והיה ממש מקסים ובא לי שוב. כנראה מתוכנן לחנוכה.

   כפי שמסתבר, לא ישנתי מספיק הלילה, כלומר כרגיל. באוטובוס של קו 133 הייתה אישה עם כלב מקסים, לא יכולתי להפסיק ללטף אותו. העליתי את הוילון, אבל זה הפריע לה [היא לא התלוננה, אבל אפשר היה לראות], אז הורדתי אותו חזרה. היה נחמד לשבת ככה. ירדתי כמה תחנות מוקדם מדי, ואת שאר הביתה הדרך הלכתי ברגל עם הנגן. צריך לעשות את זה יותר.

איפה התמונות?