|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אין לי מילים
לתאר כמה שהבחור הזה עושה לי טוב.
| |
מחשבות מהמיון הזוועתי
- דלפֵק
- זרוע
- המה הימני שלהם?
- מפק"צ- לול 2X
- שזה אני
- נטלי תיגע בזה ;)
- תיבּחנו
- אומייגד, כל כך עייפה
- אעע, לא רוצה להקדים גיוס :S
- די לשפשף את הרגליים, פוסטמה
- סלאאאש!
- עולם המילואים- מלא במסתורין
- נטלי ממש אוהבת לגעת בדברים [מסתבר]
- דרכֵּי
- מן הסתם זה לא אומר לי כלום...
- הילדה הזאת נראית כאילו יש לה ציצים בגב
- מי המטומטמת שלא מכבה את הטלפון שלה? אה, זאת היא [נטלי]
- "עם כל הכבוד לטנק, בטנק הזה נלחם מישהו שעומד מולו, ויושב בו." [?!]
- בוחן כניסה לבה"ד 1: מה הולך בבוקר על ארבע, בצהריים על שתיים ובערב על שלוש?
- ההשלכות של ספורט- נורא חמורות!
- בה"ד 1- הדובדבן שבקצפת.
- ורסטיליות :O אמג
- "אני לא מוכרת פה שקרים בשקית." לול, מוצלח.
הוא מחבק אותי ואנחנו מדברים על משהו, כל דבר. עוצרת באמצע משפט לנשום כדי לא לימוס כשהוא מנשק אותי בצוואר, ומיד ממשיכה מאיפה שהפסקתי [זה הרבה יותר מספק שמישהו עושה את זה בלי לקרוא פה שזה מה שאני אוהבת]. "זה האוטובוס שלי!" מנשק אותי ורץ. ואז אני לא ישנה בלילה. [איך זה שאין לי בכלל קטגוריה לדברים שמחים? הנה, עכשיו יש.]
| |
16
אני אוהבת את השירים שלהם, גם בלי קשר אלייך. הרי הכרתי אותם לפני שהכרתי אותך [אולי אתה אפילו לא מכיר אותם]. כי כשאני מקשיבה להם הם גורמים לי להרגיש בדיוק כמו שאני מרגישה כשאני חושבת עלייך.
"נעים באחורה של העורף."
ושהלוואי שהם היו שלי, השירים. ואתה.
ושאם אני שומעת אותם, אז אולי הם באמת קצת שלי.
זה כיפי וקליל ונעים באחורה של העורף, ובא לי לגרום לך לחייך כמו שאני מחייכת כשאני נזכרת שאתה קיים בחיים שלי.
[אני רוצה להגיד לך:
אם הייתי יכולה לדבר איתך כל הלילה, אם הייתי יכולה לראות אותך כל יום, הייתי עושה את זה.
וזה המון, בשבילי. אני לא חושבת שאי פעם ימאס לי ממך.]
| |
אני אדם מאושר כרגע
אז כמובן שאין לי מה לכתוב.
["כי זה יהיה כזה, 'אעעעעע, אני מאושרת. טוב, מה לכתוב עכשיו?'"]
| |
סוגשל שמחה אני מסתכלת בתיבת המיילים שלי ומחייכת כשאני רואה את הדואר השחור [כל המיילים של מ' אליי, שעכשיו התמעטו לתשעה בלבד בעמוד הראשון]. זה עושה אותי מאושרת, באמת, שאני רואה את הנקודות הבודדות האלה מסתכלות עליי בטינה, מייחלות למותי. כי זה סמלי. כמה שתיבת המיילים שלי מתמלאת בדואר חדש, סימן שיותר אוהבים אותי, ופחות אכפת לי שיש אדם אחד בעולם שאין לי מושג מה הוא מרגיש כלפי, כנראה הרגשות שליליות. נכון שזה טיפשי, אבל אני בחורה של סמליות. אני אוהבת את צמיד הרגל שחרזתי בו לפני שנה וחצי חרוזים בצורת ברווז, כי הוא מזכיר לי את אחת התקופות היפות בחיי [והוא גם יפה]. התליון של השבב הסגול מזכיר לי את הקהילה [כשאני אומרת "הקהילה" ליד ענבר היא מתבלבלת ולא מבינה מה אני עושה בקהילה הלהטב"ית] שאני כל כך אוהבת, וכמה אני קרובה אליהם גם כשאני לא פוגשת אותם [ולפעמים כמה אני רחוקה מהם דווקא כשאני כן]. וזאת תחושה נהדרת, מה שאני מרגישה. ואחרי שבחנתי את הכתמים השחורים הקטנים, החלטתי לתת קטגוריה גם לאן, כי המיילים שלה תמיד משמחים אותי [את סגולה], וזה עוד יותר שימח אותי, כי אני אוהבת לראות צבעים בתיבה של הג'ימייל, וזה בנוסף לצבעים שבכוכבי הסימון, שגם הם עוזרים לי [צהוב זה רגיל, ירוק זה אן, כתום זה כנסים, אדום זה להרשמה לכל מיני אתרים, וזהו, מסתבר. עכשיו הסתכלתי כדי לבדוק וראיתי שכל השלושה העמודים שלפני הם שחורים כמעט לחלוטין]. ואני יושבת כאן ומקשקשת על צבעים במקום, נניח, ללכת לים, אז אני אלך לים עכשיו.
| |
|