דברים שרציתי לומר לך

ממ... פעם ראשונה שאני כותבת ישירות אליכם.
לא שאני חושבת שמישהו יגיב.

האמת? יכולות להיות לזה כמה סיבות...

אולי העיצוב העלוב... אולי החפירות שלי...

מ... נראלי שתיהן ביחדXD

מה שכן, אני כאן, כותבת, ואתם קוראים אותי כמו ספר פתוח.

הרגשות האמיתיים שלי, דברים שאני לא מסוגלת לומר במילים אז...

תהנו?[=

לאהוב בצורה הזו. לא חשבתי שזה בכלל אפשרי.
כל כך רוצה רק לראות אותך מחייך אלי, כל כך מאושרת להסתכל בפניך, לראות את פני משתקפות מעיניך.
אהבה כל כך גדולה פורצת מהלב שלי, אהבה שלא ידעתי שהיא בכלל קיימת.
איך אפשר לאהוב בן אדם ככה?
ואני כל כך מתגעגעת, כל כך רוצה לראות אותך.
כשאני חושבת על שפתיך, נושקות ללחייך, הכל פתאום מואר באור לבן ובוהק, אני מסונוורת כולי, לא יכולה לראות דבר.
רק המגע, רק אותו אני מרגישה, ואני יכולה לדמות לי שאני כאילו רואה אותו.
וכשאני חושבת על חיבוק ממך, אני מוצפת אהבה.
וכשאני רואה אותך עומד לידי, כל כך קרוב, ומחבק אחרת, כשאני נמצאת בזרועותיו של אחר, לא מסוגלת לעתיק את עיני ממך, אני כמעט משתגעת.
איך אפשר להרגיש כל כך הרבה לבנאדם?
והאהבה הכל כך גדולה הזו, באה בפרצים פתאומיים.
יום אחד אני יכולה לשנוא אותך. לרצות להפסיק לדבר איתך, וביום שלמחרת, אתה מחייך אלי וכל הרגשות שוב חוזרים.
רק חיוך אחד ממך יכול להפוך את היום שלי למאושר.
רק חיוך אחד וליבי מתמלא באושר בל יתואר.
וליבי כאילו עומד להתפקע מרוב האושר הזה.
ולמילה אחת שלך אני מתפרצת.
האהבה שלי אליך מתפרצת כמו נהר גועש, מנסה לפלס לו דרך באדמה. ליבי מתמלא, כמו מים, באהבה.
אני מרגישה חנוקה, אני מרגישה מאושרת.
אני מרגישה אותך לידי.

ללא קול אני מביטה בעיניך,
ללא קול אני שותה את שתיקותיך,
מביטה בבאותה של מישהי שהיא לא אני.

ללא קול אני צופה בשפתיך,
משתוקקת לאותן שלוש מילים,
שעולות שמיד על שפתי שלי.

והרגש הזה, שמפרפר בקרבי,
מה יהיה איתך?
מה יהיה איתי?
מכה שורשים, מעלה ניצנים,
שולח זרועות ארוכות לכל חלקי גופי.

ללא קול,  מביטה בפניך,
משהו קורא לי בפנים,
אתה מדבר על אהבה,
מדבר על רגש, על שמחה שמציפה אותך.
אבל בי זה פוגע.
הלב שלי נשבר.
למה אני לא יכולה להיות יותר משום דבר?
להעלם ברגע, לשכוח את הבושה.
אתה מחבב אותי, אני אוהבת אותך.

ללא קול, זו מערכת יחסים שקטה,
תמיד יותר מידי מזיקה.
גם אם היית צועק, הייתי כועסת,
זה עדיף מאשר לשתוק,
ובך רק לצפות בך מרחוק.

והרגש הזה, שמפרפר בקרבי,
מה יהיה איתך?
מה יהיה איתי?
מכה שורשים, מעלה ניצנים,
שלוח זרועות ארוכות לכל חלקי גופי.

ומהמילים האילמות, מכל השתיקות,
אני נפגעת כמו שלא נפגעתי לעולם.
כי המילים שלך היו מרגיעות אותי
לכאן או לכאן, הן תמיד היו מלוות את ליבי
שלא הצליח להכיל אהבה כל כך גדולה.

אשמת מי זה?
אשמתי או אשמתך?