אז איך התחלתי את השבוע הראשון של אחרי המלחמה?
ארזתי את הבגדים הכי חמים שאמא שלי קנתה, 3 זוגות גטקעס, גופיה אורכה, זוג כפפות, צעיף, וגופיה תרמית (גופיה עם פליז בפנים, כזאת שעושה ברקים מתי שלובשים אותה, זה ממש מפחיד ללבוש את זה בחושך!), כל זה נקנה על כל מקרה שאצטרך לעשות מחסום בלילה. או כל דבר אחר בלילה.
יום חמישי הגעתי הביתה, יום שבת ארזתי את הדברים, יום ראשון יצאתי לבסיס, יום שני נגמרה המלחמה! היום מצאתי עצמי חוזר הביתה עם שק עצום של בגדים מלוכלכים, ותיק מפוצץ בבגדים שלא נלבשו.
היה לי שבוע ממש נאחס!
ליל שלישי-רביעי היתי תורן טלפונים, לישון ליד הטלפון ולחכות להודעות. 4 הודעות ללילה ראשון! זה מסמל מזל רע.
בלילה השני מישהי מהמחזור שלי היתה צריכה, אבל היא התבכיינה, ואז דפקו אותי עוד לילה.
ואז סגרתי שבת, ובתור פיצוי נתנו לי לשמור בנשקייה!
הנשקייה זה אחד המקומות המדכאים, הצלחתי לשכב ולכתוב שירי דכאון.
3 מתוך 6 שירים שחיברתי היו שירי דכאון, אתם מבינים מה זה!
זה שיר אחרי מלחמה!
23 ינואר 2009, 22:10 כמעט 24.
פחות מחודש יומולדת, מחר אפטר, מחרתיים יום הערכה לקצונה.
שוב שומר בנשקיהה, לא זוכר מתי הפעם האחרונה ששמרתי כאן, ב-14, אם אני לא טועה.
המלחמה נגמרה, לא עוד ספ"תים ו/או נפ"קים, אני כבר יותר מחודש בבסיס הזה ומשמ טוב לי. לא ממש בעצם.
שמעתי משני אנשים כאן שממש מעריכים אותי כאן בניגוד לאנשים אחרים מהמחזור שלי.
אני מרגיש קצת יותר שפוי ממה שהיתי כאן בזמן המלחמה. אולי זה בגלל שנפגשתי עם חברים ולא בזבזתי את הסופ"ש שזה משגע במיוחד. את ערב שישי כמעט בזבזתי - קבעתי עם הפרסית והיא ביטלה 10 דקות לפני שיצאתי. כל-כך כעסתי עליה שלא דיברתי עד אתמול בערב. אמרתי לה שאם לא יוצאים שבוע הבא אני שולח אליה לוכדי עריקים הביתה.
אני מרגיש עכשיו כמו בכתה ח', גם אז רציתי אותה. אני בעצם לא יודע אם אני רוצה אותה יותר או צריך אותה יותר.
גם כאן יש בחורות חמודות, אני שמתי דגש על 2 מהן, שיש להן בערך שנה עד השחרור, אחת מאילת ככה שהקר בעייתי, השנייה אפתית לגמרי, יותר ממני, ואני מעדיף מישהי מהסביבה שאני יכול לראות אותה בסופי שבוע ולא על חשבון המשפחה. ועדיין השיחות עם הפרסית מרגיעות אותי.
כרגע מתנגן ברקע, מאחד המשרדים שיר ערבי של קובי פרץ (כמה אני שונא את הזמר הזה הזה! כבר כתבתי על זה כאן, נכון?)
אולי מה ששומר עלי שפוי, יחסתי, זו העובדה שהמלחמה נגמרה.
את היום האחרון שלי בסיפוח ליחידת שיטור אסכם ב- מבוזבוז אבל רווחי.
כל-כך הרבה ממתקים קיבלתי מהאגודה למען החייל. מזל שנקנו יותר מתנות ללוחמים יותר מאשר הלוחמים עצמם, כי השאריות באות אלינו.
ארגזי ממתקים, שאריות מארגזי ממתקים, כוסות תרמיות ואפילו שמפוים.
ככה אנחנו תומכי לחימה, כמו חתוילם, מקבלים את השאירות.
ומשטרה בצאית זה כמו חתולים שחורים, איפה שתראה כומתה כחולה, ץדע שקרא משהו רע או שיקרה שמהו רע.
למשל, השבוע הוקפצנו לתחנת רכבת ב"ש, קרה משהו. שלושה שוטרים צבאיים- חוקרים ממצ"ח ועוד שוטר מ"י מאגף חבלה.
"קרה משהו? זה ממש מלחיץ לראות אתכם.". אמרה לנו אזרחית מבלי שבכלל נסתכל עליה.
22:24, עכשיו פתחתי שקית צ'יפס זולה של שופרסל.
יכול להיות שמה ששומר אותי שפוי היא העובדה שמחר אני יוצא אטפר, לא יודע איך לבזבז אותו, נראה לי אלך לבקר את סבא שלי, הרבה זמן לא ראיתי אותו. ושמעתי שהוא ממש התלהב מהעובדה שאני כנראה אהיה קצין.
איך אני מבזבז את האפטר? כותב פה...
היום היתה לי שיחה עם המפקד שלי, הוא אמר שממש מתאים לי לצאת לקצונה, ויש לי את כל התכונות המתאימות, אבל המליץ לעכב את זה טיפה.
המב"ס לעומת זאת אמר שעדיף לצאת כבר במאי.
ככה או ככה מחר אני ביום הערכה, ואפילו קיבלתי אפטר למחר לאחרי היום הערכה.
"סגרת שבת, נכון? אז תחזור לבסיס ביום שלישי.".
רציתי לכתוב משהו ממש רע וגרוטסקי, אבל זה לא יפה לכתוב "העבודה משחררת" בתור בדיחה... שיט! כתבתי.
השבוע הזה התחיל מעולה, ושייגמר ככה. מחא אני אכתוב את אחד משירי הדכאון שחבירתי/שכתבתי.
שיר של אחרי מלחמה
ביצוע: אריק איינשטיין
מילים: אריק איינשטיין
לחן: שם טוב לוי
שיר ישן נושן, שיר של חיילים
שחוזרים אחרי הקרב
שיר של אהובה, מחכה לך -
מישהו שר את זה קודם
זהו שיר אחרי מלחמה
הוא תמיד מזכיר לי תקווה
היא מחכה, אהובה כבר חוזר
זהו שיר שבא אחרי המלחמה
הוא כותב מכתב, היא עונה שלושה
ככה זה הולך תמיד
הוא שולח שיר, היא מוחה דמעה -
מישהו שר את זה קודם
זהו שיר אחרי מלחמה...
כל הרחוב יוצא, וזורק פרחים
כמה טוב שבא שלום.
הנה הם חוזרים, שיהיו בריאים -
מישהו שר את זה קודם
זהו שיר אחרי מלחמה...
שיר ישן נושן, שיר של חיילים
שחוזרים אחרי הקרב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
