קולדפליי זו מוזיקה מושלמת לשעה הזו, בחיי. מה גם שGreen Eyes הוא שיר כ"כ, אני מתכוונת, אתם יודעים.

יצאתי מהמקלחת וקר לי. אני אמורה לישון בכלל, אמא שלי אמרה [והיא צודקת, אני די עייפה. אמא שלי תמיד צודקת].

בזמן האחרון חשבתי על שתי שאלות חשובות למדי: האם סיגריות מתכלות מהר, ומי לעזאזל שם שוקולד השחר בקרפ. הבחורה מהדוכן בקניון כנראה שמעה לא נכון או משהו והתחילה לשים השחר, עד שאמרתי לה שאני בכלל רוצה נוטלה ואז היה חור. באסה. בכל אופן, היה לי כסף כי הייתי צריכה לעשות קצת קניות ולקנות אוכל לתוכים האלו שאף אחד לא זוכר שהם חיים בכלל כי התרגלנו לרעש, אז לקחתי שכר טירחה או משהו בסגנון. ובואנה ממש קר לי. עדיף על קיץ, בכל מקרה. האלו מהחנויות החזירו לי גם המון עודף של שתי שקל! זה מגניב.

חוץ מזה שלניק קייב יש סקס אפיל כזה. ואווה גרין ולואי.. משהו, הם סקסיים נורא, וגם השלישי אבל פחות. בסרט קראו להם איזבל, לואי ומתיו, וזה סרט כ"כ טוב וכ"כ, נו, טוב, שבאמת. אני אוהבת את הסרט הזה.

אני נורא לא מצליחה לתאר כלום וזה מוציא אותי מהכלים, חוסם כ"כ הרבה אפשרויות כתיבה ואז אני לא מצליחה להביא את המחשבות שלי לידי ביטוי, אז הן נתקעות בחלל הריק בין שאר הגוף לחלק שחושב. ובכלל לא ברור לי איפה החלל הזה נמצא, שלא לדבר על המחשבה, אבל כנראה שהיא שם איפשהו כי אני עדיין פה. מצאתי שיר שלעולם לא ימאס לי ממנו, Road Trippin. באמת. הפריטה שם כזו, נו. ולא מזמן, באוטובוס חזרה מהביתספר, שמעתי את קליפורניקיישן בפעם המליון ופתאום הבנתי מה זה אומר. זה נפלא. בשמיעה המליון בערך, פתאום המילים של השיר חודרות לך גם לתוך החלק של המחשבה ההוא שהזכרתי קודם. ואני אוהבת את רג'ינה ספקטור. היא לא נורמלית, הקול שלה הוא אשכרה כלי נגינה. [וזו מטאפורה ולא דימוי, כי אני אומרת "הוא" ולא "כמו". בנתם?] באמת שאני רועדת מהמרכז בין השכמות רק למטה יותר, שככה רועדים כשיושבים כמוני עכשיו בדר"כ. אני בכלל לא יכולה לכתוב עכשיו כי יש לי טווח ריכוז כזה נמוך ואני ברג'ינה ספקטור בכלל [Consequence of Sounds].

האב א גוד איבנינג, ליידיז אנד ג'נטלמן.