יו

הכל טוב

הבית ספר מסתדר, יש לי קצת מה לעשות, וחוץ מהעובדה שאמא שלי הגיעה איכשהו להיסטוריה של המחשב שלי לפני כמה ימים ומצאה שם פורנו היא גם לא כועסת עליי. ואני סתם חרמנית ואין לי חבר כי הדבר הזה עם איתי לא נקרא קשר כלשהו. רענניסטים הם רעים. איכ.

גינת החורף טודודודוטוטוטום

אני יושבת אצל הפסיכולוגית שלי וממציאה פחדים. אני שונאת את הטיפול הזה. כל הבעיות שלא קיימות מתעוררות שם. אוף. והשירים האלה של קרן אן, שיש באנגלית ובצרפתית, end of may, אני לא ידעת בכלל מה זה מה. יש לי בוחן מחר ואני לא מרגישה טוב ואני לא רוצה ללכת לבית ספר ואני לא הולכת וזהו.

אני כבר לא כותבת ולא מנגנת ומה זה שווה בכלל

יש אנשים שאני מסתכלת עליהם וכולם נראים לי אותו הדבר בדיוק

אין לי זין לערכים ודברים נכונים כביכול

אין לי כוח לחשוב

כואב לי לחשוב

כואב לי לחשוב

הפנים שלי אדומים לגמרי. נראה לי שאני חולה. עוד אחת מהבעיות האלו שהתעוררו אצל הפסיכולוגית שלי היא שאולי מאז שעזבתי את הדמוקרטי ההערכה העצמית שלי הדרדרה קצת, ויש מצב, אנערף. אבל אין לי כוח לחשוב אז סתם בא לי להיות כוסית כדי שזה ישתפר, ובכלל, פעם בכלל לא היו לי שום בעיות עם עצמי, זה הפסיכולוגית שלי עשתה, אני אומרת לכם. ואני פשוט לא יכולה לעצור את הטיפול הזה עכשיו, לא יכולה. כל פעם שאני אצלה הכל מתערפל לי מול העיניים ונהיה לי כזה כאוס בראש. כאוס. כאוס. כאוס. זו מילה שמתארת כ"כ הרבה וכ"כ מבולגן שזה כמו שתקחו את כל המקרר ותשימו אותו בבלנדר ואז בעצם ייצא כלום.

ידעתם שאפשר לעשות מנוי בחינם בספרייה? תכננתי ללכת לשם היום, אבל הייתי כ"כ עייפה אחרי הפסיכולוגית ששכחתי. ביום שני הייתי שם עם עוד שתיים, ולקחתי ספר על המנוי של מישהי אחרת כי לא היה לי את המספר ת.ז. כדי לעשות אחד משלי. ספר מתח כזה, מעניין נורא, עם תיאורים בסגנון, טוב, סגנון טוב. תיאורים טובים. תיאורים של דברים לא רגילים, כמו אנשים נטו וגופות וזירות רצח ודעות ושיגעון-נפוליאון, אבל אולי בספרי מתח זה רגיל. לא יודעת. כמה זמן לא קראתי משהו טוב כמו שצריך, אולי חודשים. מאז שהתחלתי את הכרך הרביעי של רומח הדרקון, אבל לא סיימתי אותו כי זה היה מייגע משהו. אבל, רומח הדרקון זה ספר נהדר. זה לעבור את העננים ולצלול לעולם אחר. אני אוהבת ספרים. אחרי יותר מדי זמן שפחות. אני גם אוהבת לכתוב.