פשוט וקל, שונאת את עצמי.
אני לא כיולה להסתכל במראה, זה מגעיל אותי. בא לי להקיא רק מלראות את זה.
זה. מפלצת.
אני אפילו לא יכולה לתאר אותי בלי להיגעל, לחשוב על זה
והבעיה היא שאני אוכלת בלי סוף. אוכלת ואוכלת ואוכלת.. ואני משתדלת, באמת שאני משתדלת לא להוציא את זה החוצה.
ואתם יודעים כבר כמה זה פשוט לי להוציא את זה
וזה מרגיש כל כך טוב אחר כך.. כאילו אני קלה יותר. כבר לא כואבת הבטן, כבר אין חרטות, והסיפוק.
הסיפוק.
כן מתוקה, את עושה משהו, את נלחמת במחלה הנוראית הזאת שנקראת שמנות. את לא נכנעת, את נאבקת ואת אפילו מנצחת.
על מי אני עובדת.. אני מפסידה ובגדול.
אני מפסידה לעצמי, בכל המובנים. כי זה לא באמת עוזר לי להרזות, לא באמה שזה שווה את זה לפחות, ולא טוב לי אחרי זה, והוא נורא מוטרד מזה.. ואני שונאת לראות אותו ככה.
אז תפסיקי.
זה כל כך פשוט שזה מגוחך, תפסיקי. לא רוצה אתם לא מבינים?! א נ י ל א ר ו צ ה.
אני נהנת מזה בסדר? זה טוב לי, זה משהו שהוא רק שלי ואני אוהבת אותו. כי כן יש שם סיפוק עצום וכן, זה עוזר לי אפילו אם רק קצת.. ולא, אני לא אפסיק.
אני פשוט לא.
אני שונאת את עצמי,
בכל מובן אפשרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
