רגעים בחמוץ-מתוק

זה מטריף אותי ברמות שאנלא מסוגלת לתאר.

למה אני חייבת להיות בנאדם כזה קשה< מה הפאקינג בעיה שלי פעם אחת ולתמיד לאהוב את המציאות הנעימה והרגועה?

מוזר לי שכל הדברים שאנלא אוהבת כביכול במצב הם הדברים שתמיד אהבתי בתיאוריה. שתמיד חיפשתי אחריהם וייחלתי להם. מה שגרם לכל הדברים הקודמים להגמר..

ועכשיו מה?!

סעמק על הכל!

וסתם בשביל הסוף המתוק- מחר נוסעת לת"א לפגוש את מיכל אהובתי! התגעגעתי טנקים 3>

שבוע טוב ובהצלחה לכוחותינו ברצועה :)