אני לא יודעת מה אני רוצה. ואני לא יודעת למה אני מצפה. ואני לא יודעת מה אני מרגישה. כלפייך.

אז מה הטעם לחכות?

אני אוהבת לדבר איתך, אתה עושה לי טוב, אבל רע לי שזה רק זה ואין לי מושג מתי אני אראה אותך ואני שוב לא יודעת לחשוב

על קשרים ואני לא יודעת לעשות לעצמי טוב אבסולוטי.

לפעמים בא לי לחזור להיות כמו פעם, קטנה קטנה, שכל הדאגות והרצונות והמחשבות בעולם התרכזו בדבר אחד.

הוא גם היה שם, אבל היום הוא מטרד והוא מציק והוא מלחיץ ואני? אני לא רוצה, ואני יודעת שהתגברתי עליו לגמרי. זה כבר לא משנה שהוא הקשר הכי ארוך שהיה לי, הוא כבר לא הקשר הכי משמעותי. מגיע לי יותר.

כיף לי בצבא, כיף לי לבוא ולשחק, כיף לי עם האחים שלי וכיף לי עם החברים שלי.

חיים רגילים כרגע, בסה"כ. חיים רגילים זו לא אני.

אני אוהבת אותה כל כך הרבה, איזה כיף לי שיש לי אותה כל יום, והיא פשוט הדבר הכי טוב שקרה לי בצבא.

אז... אני ממש לא יודעת למה לצפות השנה, השנה הקודמת הייתה מלאה בתהפוכות... זה מוזר. כמה שהזמן עובר מהר.

מה אני עושה פה בכלל... מתגעגעת לכתוב אולי.