שאני אגואיסטית שעושה דברים שעד לפני כמה חודשים כ"כ שנאתי אותה על שעשתה אותם.

אני נעלמת לאנשים אהובים וגם שנואים... כמה שזה קשה לי, טוב לי בדיעבד להתרחק מאנשים שכמה שעשו לי טוב ככה עושים לי רע.

מזכירים לי תקופה נוראית תקופה שממנה אני בורחת ואולי עדיף היה לי להתמודד.

ואני מאכזבת אותם ואולי אתכם, אבל אני לא בהכרח שווה את האכזבה שלכם זו כבר הבעיה שלכם ואולי קצת שלי.

אני לא מגיעה למקומות חשובים ולפגישות עם אנשים חשובים יותר או פחות, וכששואלים "למה?" התשובה הפשוטה היא "שכחתי". וכמה כבר אפשר לשכוח בגיל 18.

אני לא יודעת להתמודד עם פרדות, לא יודעת להשלים עם חוסר של אדם מסויים בחיי, אז אני יוזמת פרדות, על חלקן אני מודיעה ואת רובן פשוט מבצעת, כמו חוזה ללא חתימת הצד השני ואולי בגלל שזה לא בדיוק חוקי ומוסרי אני ממשיכה לחשוב על זה אולי להתגעגע.

געגוע לאחרים זה לא משהו שאני יכולה להרשות לעצמי כרגע. כל הגעגועים שלי מתרכזים כלפי בן אדם אחד, האקס שלי. שאחרי 3 חודשים בלעדיו, עדיין קשה לי לקרוא לו בשם הזה.

ויש לי בחור חדש, הוא חמוד והוא אוהב אותי, כרוך אחרי וגם קצת תלותי, הוא מזכיר לי אותי עם אהבת חיי(ואני כבר לא אהבת חייו).

אני מוחקת את העבר, ומדי פעם נזכרת, אני עובדת, מבלה, חברותית, מתרוצצת, משתכרת, ובעיקר נהנת.

נעים מאד, מאיה החדשה. מאיה הכלבה שלא שמה על אף אחד. אני לא אני.

טוב לי, אני חושבת...

טוב לי ללכת לעבודה מול הים, טוב לי לקבל אסמסים ושיחות אוהבות, טוב לי לחזור לדירה של החבר החדש שעדיין לא התרגלתי לקרוא לה הדירה שלנו, טוב לי לצאת כל לילה עם חברות וחברים אהובים, טוב לי לחייך כמעט כל היום למעט השעות שמוקדשות לגעגוע אל ההוא שאחרי שנתיים וכמה חודשים החליט שזה נגמר.

ורע לי, להתגעגע להרבה אנשים, רע לי שאני פשוט בורחת מן העבר ומדחיקה אותו. כי רציתי חיים חדשים.

כנראה שהחיים הקודמים שלי תמיד ירדפו אותי, ואני מצטערת.

ואני מבולבלת, ואני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך ככה, או אולי לחדש קצת קשרים או לפחות להסביר... ואני יודעת שאני חייבת הסברים להרבה אנשים מכאן.

ואני לא יודעת למה אני כותבת את זה, ולמה אחרי חודשים, אני באה לכאן. אולי אני מרגישה חובה להסביר.

אולי כי אני מתגעגעת, וממש לא שלמה עם מה שעשיתי. כי זה לא מתאים לי להעלם.

והכל זמני, כי החיים הקלילים האלה שיצרתי לעצמי, יסתיימו כשאתגייס עוד פחות מחודשיים. ואז אולי אוכל לחזור אחורה לתקן ולהסביר.

כן, אני מצטערת. ובעיקר מבולבלת. וקצת הוקל לי אחרי שחלק מהדברים נכתבו... למרות שאני לא באמת בטוחה אם עדיין יש פה אנשים בכדי לקרוא את ההסבר הזה.

אוהבת, מאיה.