אני לא יודעת איפה אני. 

אני רואה מסביבי הרבה אנשים אוהבים, ואני רואה מולי בחורה יפה, ולצידי בחור אוהב, וגם הרבה ירוק שם בצבא,

אבל אני לא רואה אותי.

ואין לי מושג כבר לאן הגעתי, איך אני מסוגלת בכלל להגיע למצב שאני לא יכולה לראות את עצמי?

מה, עד כדי כך הלכתי לאיבוד? אני תוהה איפה שם, אי שם, איבדתי את עצמי.

מתי זה קרה ואיפה כל ההבנה העצומה הפנימית שהיתה. איך יכול להיות שאחרים מספרים לי מה הם רואים בי, עד כמה בן אדם צריך להיות מעופף,

או מבולבל או אבוד, בשביל לאבד את עצמו?

לפעמים נדמה לי שאני כלום, חלולה, שבעצם אין לי מה לראות בתוכי הכל כלפי חוץ, שמחה ואושר וכיף, וחיים חדשים ושגרה חדשה.

אולי באמת אין בי כלום, אולי אני... סתם, סתם. כלום.

ואתה מחייך אלי כשאני חוזרת הביתה ומחבק אותי הכי חזק בעולם, ואני מסתכלת עליך ורואה את הבן אדם הכי טוב שראיתי מיימי,

ואני מרגישה המון כשאני ככה, מתמסרת אלייך לחלוטין, אני לא חושבת שאי פעם הפקדתי את עצמי בידיי מישהו בבטחון כזה מלא.

וזה מוזר, שבאמת מצאתי מישהו שהוא יותר נקשר ואובססיבי ממני אולי. ובכל זאת

אני עדיין מפחדת שאני שוב נקשרת, שוב אני נכנסת לאובססיה שכזאת, להפוך אותך לעולם שלי ולא במובן החיובי של המילה,

אני מאויימת מהמחשבה שתהיה בשבילי יותר מאשר אני בשבילך. כי זה הכי גרוע. להרגיש פחות.

אולי מסרתי את עצמי לאחרים יותר מדי, נדמה כי הכל התרוקן בתוכי ולא נשאר כלום שהוא אני, בשבילי. שלי.

ובעצם מה רע לי?

אני מרגישה מדהים עם עצמי, יש בי כל כך הרבה אהבה בימים האלו כל כך הרבה אהבה שנותנים לי ואני מחזירה, והמון חברות וחברים, ואנשים, ובילויים וחיים חדשים. מסגרת חדשה שמסתבר שהייתי ממש צריכה. וזה לא שרע לי, האמת שממש לא רע לי. מעולה לי, אני מחייכת כל היום וזה חיוך אמיתי שבא מבפנים,

אז מה? למה פתאום אני מרגישה ריק, כלום, אפס. אני שונאת את זה. שונאת את החוסר יכולת שלי להבין מה קורה לי.

אבל בסה"כ?

אני די מאושרת. ולא האמנתי שיגיע היום שאני אוכל להגיד שיש דבר כזה אושר. שאני מאיה, ממש מאושרת.

(ובכל זאת אני מפסיקה לכתוב שזה בד"כ דווקא מסמל את זה שטוב, כי לכתוב תמיד הייתה התרופה הכי טובה לנפש, אבל במקום לראות בקטעים האלה את הכתיבה של הילדה שאני היום, אני רואה אותם ככתיבה שלי פעם, ילדה בת 14. שלא מבינה כלום. איפה הכישרון שלי. ואיפה אני.(

זה רק השגעון הזה שמגיע מדי פעם.

ואני אף פעם לא יודעת להתמודד,

זה גם ככה תמיד עובר.

אני פשוט אתנהג כרגיל ואחכה שזה שוב,

יעבור.

-הייתי בהופעה של פול מקרטני אתמול, זה היה הדבר הכי מדהים בעולם הזה.