לא לא לא לא, זאת לא אני.
ממזמן זאת כבר לא אני, האמת אני לא יודעת בכלל מה אני ומי אני.
הכל כלכך משונה עכשיו, הכל משתנה ואני מרגישה בתוך מערבולת ענקית שאין יציאה ממנה.
אני חושבת שהכל התחיל מאז שסטיבי התגייסה, מאותו רגע נחת לי האסימון.
זהו, החיים שלי לא הולכים להיות אותו דבר, עוד כמה חודשיים יהיה תורי לעמוד בגבעת התחמושת ולחבק את קרוביי, ועם דמעות על העיינים לעלות לאוטובוס שלוקח אותי היישר אל הבקום.
עכשיו, שכולם מתגייסים אני מנסה למלא את החלל החסר שנוצר בי.
אני חייבת למלא, אחרת השגרה תהרוג אותי.
שלא נדבר על הבדידיות, והשקט...
תמיד ידעתי שהשקט זה האויב הכי קטלני שקיים, שליחה של הבדידות.
אז כבר תיכננתי מה אני אעשה בימי הבאים, שכן לא רק סטיבי התגייסה, אלא גם אחד הידידים שאני הכי אוהבת הולך וממשיך לצבא.
אבא שלי הציע שהוא יתן לי כסף לרגל ההתגייסות, כשי שאני אסכם את השנה בנסיעה נחמדה וזו תהייה בעצם מתנת גיוס.
נשמע לי נחמד, אבל אין מישהו שמכיר את אבא שלי יותר טוב ממני, או בכלל את כל המשפחה.
אני בטוחה שעד שאני אקבל את הכסף אני אצתרך להעבור הרים וגבעות כי הולכת להיות מלחמת אחים בבית.
עכשיו, גם מתחיל ההופעות בניצנים מטעם קוקה קולה, היום אני הולכת לאסוף כרטיסים לי ולמעיין ולנסוע לעברי לידר, אחח אני כלכך מתגעגעת לחופשים האלה, שכולם היו מאוחדיים, ושנסענו לפני שלוש שנים לכבר המוזיקה ואני לא יכולה להגיד שלא נהנתי, זאת החויה הכי חזקה שיש שלי.
הלוואי, הלוואי שהחופש יעבור כמו שצריך, שאני אמצא עבודה ושאני לא ארגיש שהבדידות משתלטת עלי.
החיים מפתיעים, וזה מה שאני אוהבת.
השבוע במקרה פגשתי מישהו, דיברנו הרבה היה דווקא נחמד, הוא רמז הרבה לגבי העתיד "שלנו" קצת מפחיד.
ללא רק זה עוד אחד מהידידים שלי עדייםן רודף אחריי, יש הרבה סימנים לכך אבל אני לא יכולה, עדיין לא.
אפשר לומר שגם צורת הלבוש שלי השתנה, עברתי לךבגדים קצרים, חצאיות מיני וכאלה, אי אפשר להגיד שזה לא נח, זה חייב! החום פה בירושלים עובר כל גבול ואני לא יכולה להרשות לעצמי להזיע!
אני מניחה שאני אסכם את הפוסט בנימה אופטימית ונחמדה,למרות השינוי נחמד לי, לא רע כמו פעם
היום אני הולכת לברר משהו שהשאיר בי הרבה סימני שאלה כבר הרבה זמן,
יהיה טוב ( :
קנאביס.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
