אני חושבת שנמאס לי (המחשב לא נותן לי לעשות אנטר, תתגברו). אין לי סבלנות, אוקיי? אז אני בן אדם בלי סבלנות. למה אני צריכה להסביר הכל 3 פעמים? אין לי חשק להסביר הכל 3 פעמים, זה או שהבנת פעם ראשונה או שלא, וממילא זה דבר שאני הייתי מבינה מקסימום בפעם ה2 שמסבירים לי. נמאס לי כבר מאחותי הטיפשה והמפונקת והמועדפת, שכשהצד הבכייני והתלותי והילדותי שלה נחשף ההורים שלי מתעצבנים אבל היא נשארת זאת שאוהבים יותר. אלוהים, אני נשמעת כ"כ כיתה ד', אבל אני לא רואה הסבר אחר לעובדה שכשהיא נכנסת הביתה "אוי אבא קיבלתי היום 90 בהנדסה!!!" "וואו ילדה גאונה שלי, איזה ילדה חכמה יש לי!" ואחרי שניה "תובלללללללל!!!!!!!!!!!! השארת את הסווטשירט הכחול שלך פה בואי כבר לקחת מה זה העטיפת אוראו על הרצפה מה זה, המרתף הוא פח??????" ואז "אתה יודע שיעלי קראה באנגלית ממש נהדר?" "וואו יעלי כל הכבוד, את בטח מדברת יותר טוב ממני!" כוסעמק כוסעמק כוסעמק. קשה לי להסביר את ההרגשה הזאת, שאתה לא רצוי אבל זה גורם לי לדכאון. מה לא בסדר בי, מה, אני לא מנסה? אני לא משתדלת להיות חכמה וחושבת ויצרתית בשביל אבא שלי וכלום בשביל אמא שלי כי אני לא סובלת אותה כ"כ במילא? אני לא משתדלת לדבר איתו על דברים מעניינים, ולהיות נחמדה אליו, ובסוף מה שאני מקבלת זה שמעדיפים ילדה שלפני שהיא לוקחת בגד היא שואלת אם הוא יקר.