הו, בני! איך בהתחלה סונוורתי ע"י עיניך המדהימות, חולצותיך החושפות כרס עסיסית ושחומה, המבטא הזר שלך... אבל הכל היה שקר. התלהבות ראשונית ותו לא. המורה החדש והחתיך לאנגלית, עם מראה אקזוטי ובדיחות שכל סטנדאפיסט היה מתקנא בהן ("Why?" "Zed", "יש לך קליטה של מנורה"), הכל סינוור אותי. האור שקרן ממך התחלף באפילה ריקנית וחשוכה, עמוק בתוך ליבי. עכשיו אני רואה את האור - האמת נגלית לי במלוא כיעורה. רק עכשיו אני רואה את האף הדומיננטי שמצליח להסתיר את עיניך היפות בכזו קלות, את המבטא הישראלי הגובל בערסיות, את המפרצים בשיערך השופע.

האקזוטיות נעלמה, האהבה שהיתה... נגמרה. לא. תקופה שהיתה... נגמרה.

ואסיים ב:

יש לי מורה שקוראים לו בנימין

אבל אני קוראת לו בני

הוא מלמד אנגלית כבר כמה שנים

והוא קצת גדול יותר ממני

אנחנו נפגשים כל יום בבית הספר

בכיתה של הדוברים

בני מראה לי איך עושים ת'פרזנט סימפל

ואני מראה לו את התחתונים

בני בני מורה רע

יש לו קליטה של מנורה

בני בני מורה רע

איי לוף בני

מורה רע