לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


isn't it?

כינוי:  Expo

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2008

לכתוב בראש ריק לגמרי בלי לחשוב על השורה הבאה


באופן יומיומי אני לובשת מעילים רק כי ה נוח וכי תמיד קר לי או שבעצם לא זה המוח שלי קולט מהסביבה שקר ומרעיד את כל החושים כי להיות נורמלית כמו כולם. באופן יומיומי אני מתעוררת והולכת ונופלת וקמה ומשתינה ואוכלת ושותה לפחות 8 כוסות מים ביום בשביל להשאר רעננה ומתוכנתת כמו תמיד. באופן יומיומי אני בוכה ומחייכת ושונאת וכועסת אבל אף פעם לא אוהבת כי אין מה לאהוב. באופן יומיומי אני אוכלת צפורניים ואני מבריקה את העיניים ואני נושמת ואני מגרדת את האף ואני

 

 

נכתב על ידי Expo , 18/11/2008 22:59  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



STAR


עוד יום מטושטש, לקום בלי חשק בבוקר, להגיע בקושי לביה"ס, להתעצבן, לסיים ראשונה מבחן, ללכת לספריה, לקחת ספר מפגר, לשמוע הרצאה על התיכון, לנסות להבריז, לחזור לשעור, לקרוא ולהפסיק רק בשביל לשאול אם שחור זה צבע, להרדם באוטובוס (ועוד כשחברה נמצאת ממש לידי), לחזור הביתה, ללכת לישון, לקום מהצרחות של אמא שלי.

אני חושבת שקוראים לזה דכאון, לתחושה הזאת של קהות, לאדישות הזאת, לנקודות הרתיחה שלי, לשנאה העצמית שממלאת כל חלק בגוף שלי, לזה שאני שונאת כל מה שאני עושה כרגע (זאת לא בדיוק שנאה עצמית, אני חושבת), לעובדה שאני רוצה לקפוץ מהגג עכשיו.

אני מרגישה רע, ואני שונאת את עצמי, ואני שונאת את החברות שלי, ואני שונאת את המשפחה שלי, ואני מתמלאת ומבעבעת בי מן תחושה מוזרה ומתרגשת רק כשאני קוראת את נערת החלום האמריקני (חרא ספר, ד"א, רוצו לקרוא) ודייויד וסאם מגששים אחד לשניה ואני פשוט שמחה בצורה מסוימת, לא ספציפית יותר מדי (או שזה כללית? במצב הזה שלי אני לא ממש יכולה להבדיל).


כל יום התחושה הזאת רק מתחזקת (שימו לב שאני מדברת על 3 תחושות שונות בפוסט הזה ואף אחת מהן לא קשורה לשניה), וזה רק מתגבר ומתגבר ועם זה גם גדלה השנאה העצמית (טוב, שיקרתי. הדכאון אולי קצת קשור לזה) וגדלות הפנטזיות המטורפות ומה מתחשק לי לעשות כרגע? בא לי למות בא לי למות בא לי למות.
נכתב על ידי Expo , 13/11/2008 16:23  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



OR


http://www.youtube.com/watch?v=rqCxnN_dQhQ&feature=related

 

להיות חלק ממשהו, להשנא בגלל מה שאתה, לא מי שאתה. כל מה שאני עושה בחיים שלי זה לנסות לרצות אחרים ואני מצליחה בזה לא רע למרות הקטע המעצבן שלי של לדבר בלי לחשוב, אבל בסה"כ גם אם אי אפשר להחזיר את המלים לתוך הפה אפשר להתקפל ולמלמל "נכון, נכון, יודע מה אתה צודק". והנה יש לי הזדמנות שיאהבו אותי בלי תנאים, בלי להיות נחמדה וחייכנית וטמבלית ובלי להיות אנטיפתית מאיימת, שיאהבו אותי בגלל שאני כמוהם (כמו אלה שאוהבים אותי, אחרת זה לא ממש הגיוני).

זאת צורת חשיבה די נאיבית (בהתחלה זה היה אוטופ(ט)יסטית אבל לא הייתי סגורה על הט') כי ברור שזה לא נכון לגמרי אבל במידה מסוימת זה כן. בשבילי לפחות.

אין לי מושג מה הטעם של הפסקא הזאת, כאילו אמרתי משהו ואז סתרתי הכל ואז סתרתי את הסתירה שלי, אבל זאת הדרך שבה אני חושבת, ואני חושבת שעכשיו אפשר להסיק משהו מהפסקא הזאת אחרי שנתתי את הנתון הזה והמסקנה היא שאני חושבת בצורה ממש מבולגנת ואנשים מעטים אפילו זכו להיות נוכחים בזמן שהצגתי את היכולת המדהימה הזאת: "וואו, הוא נראה ממש צעיר יחסית לבן אדם בשנות ה50 שלו... נראה לכן שהוא עשה ניתוחים פלסטיים? אומייגד הוא עשה ניתוחים פלסטיים???? אומייגד איכס זה ממש מגעיל מה הוא עושה ניתוחים פלסטיים???????", אבל כשחושבים על זה זאת דוגמא די גרועה אז תאלצו לסמוך על כושר השיפוט שלי במקרה הזה.

 

הקור מנשק לי את העצמות ומבעבע לי בדם ומערבל לי את המוח ומפריח בועות על העור. (מה שמזכיר לי משהו נחמד דווקא מהחורף שעבר שהסוף שלו היה משהו כמו "המחשבות נודדות (לארצות חמות יותר)", וזה בעצם היה החלק הכי טוב בכל המישמש הזה... שהיה כבר)

 

מלת השנה (כן, היא עד כדי כך מוצלחת!): shlepping

שמוש במשפט: I had to shlep all the way to Jerusalem.

מילונית: to proceed or move especially slowly, tediously, awkwardly, or carelessly

אמיתית: ההגדרה הנ"ל נכונה אבל פשוט אין בה את הרוח הפולנית, הייתי יכולה לחפור שעות על זה שצריך להכניס לזה את האלמנט העייף, למוד הסבל וה-אפילו נעלב במקצת אבל אני לא אעשה את זה כי מי שקרא את הפוסט הזה עד לפה הוא אולי אידיוט, אבל לא טיפש.

נכתב על ידי Expo , 9/11/2008 23:31  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

14,046
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לExpo אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Expo ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)