"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"
"אף אחד לא יבין אותי-ואני לא אבין אף אחד, כי אף אחד לא נקלע לבעיות שלי- ואני לא של אף אחד" (אני המצאתי את זה) |
 כינוי:
בת: 32 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2009
סוףסוף לסיים את הספר.
אמיל אז'אר0- כל החיים לפניו
עמ' 64-65
"התחלתי אפילו לפחד, כי עלה בדעתי שלעולם כבר לא תרד אלינו מהרקיע השביעי.
אני, אישית, יורק על ההרואין. הילדים שמזריקים לעצמם מתרגלים לאושר וזה
מתנקם בהם, מפני שהאושר מפורסם בזה שהוא כל כך חסר. רק כאלה שבאמת מחפשים
את האושר מזריקים לעצמם, וצריך להיות מלך-המטומטמים כדי להמציא רעיונות
כאלה. אני, אישית, מעולם לא לקחתי אבקה, אבל עישנתי נאפס לפעמים עם החבר'ה
מתוך נימוס, אף על פי שגיל עשר זה הגיל שבו הגדולים מלמדים אותך המון
דברים. אבל אני לא כל כך נמשך להיות מאושר, אני מעדיף לחיות.
איזו טינופת רצינית, איזו חתיכת גועל נפש הוא האושר הזה, וצריך להעניש אותו.
אין לנו אותה השקפה, לי ולו, ואני לגמרי מצפצף עליו. אף פעם עוד לא
התעסקתי בפוליטיקה, כי מישהו תמיד מנצל את זה לטובתו, אבל בכל מה שקשור
לאושר, צריכים להיות חוקים שלא יתנו למפלצת הזאת להשתולל.א
אני מבטא רק את המחשבות שלי ויתכן שזה לא נכון, אבל לא אני אלך לדקור את
עצמי בשביל להיות מאושר. לכל הרוחות. אני לא רוצה לדבר איתכם על האושר, כי
אני מעוניין לחסוף לי התקף אלימות, אבל אדון חמיל אומר, שיש לי כישרון
לבלתי ניתן לביטוי. הוא אומר, ששם יש לחפש את הבלתי ניתן לביטוי, ושם הוא
נמצא."
את הספר הזה התבקשנו לקרוא לפי דעתי בשביל הבגרות השנה בספרות.
מדהים איך ישר הרמתי גבה פערתי פה ואף התעצבנתי על ספר שצריך לקרוא.
היופי בכל זאת שהתבקשנו לקרוא אותו במהלך חופש חנוכה- ואני כהרגלי דחיתי הכל לרגע האחרון ורק כשהתחיל החופש נזכרתי לברר איפה יש אותו ולשמחתי מצאתי אותו בבית.
אמא אמרה שזה ספר מרתק ושלפי דעתה אני אוהב אותו, שוב הרמתי גבה, אני לא אוהבת לקרוא בטח לא ספרים כאלה.
בסופו של דבר החלטתי לפתוח את הספר ולהתחיל לקרוא, התעניינתי אבל הייתי עייפה מכדי להמשיך לקרוא.
כמובן שהמשכתי לדחות ורק אתמול בערב נזכרתי בו וחזרתי לקרוא, קראתי 20 עמודים ונרדמתי.
היום החלטתי שאין לי ברירה אני צריכה לעשות מעשה ולסיים את הספר.
קראתי 160 עמודים בשעתיים וקצת, ספר משעשע, מצחיק, אמיתי וכמה שהוא לפעמים נשמע לי כל כך לא הגיוני, היו שם קטעים מרתקים על האמת של החיים.
הקטע שצירפתי למעלה נורא התחבר לי, לא אלי- אלא למחשבה על האושר.
על כך שבשביל למצוא את האושר אנשים עושים לעצמם דברים- שהאושר אף פעם לא אמיתי, שצריך לגרום לו, להזריק, לבלוע כדורים, לשאוף.
כל מיני דברים שבתור בן-אדם הגיוני בחיים לא אעיז לעשות.
נכון, אף אחד לא במצב של דיכאון קליני לכל החיים,
ותמיד יהיה הצד המאושר- אבל לא צריך לגרום לו, הוא יבוא לבד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
