חמישה חודשים שחיכיתי ליום הזה.
ליום שתהיי קצת יותר חזקה.
לזה שיהיה אפשר לשבת עלייך ופשוט לבכות מאושר.
התגעגעתי למהירות השטותית מהתרגשות.
התגעגעתי לשים רגל לפני המכשול.
התגעגעתי לבוא ולא משנה איך את קופצת.
כמה אושר זה עשה לי אתמול כמה..
ואם הכל מוצלח, והרגל בסדר, מה טוב.
זה כמו להגשים שוב חלום.
זה כל כך את. השטויות, ההתרגשות. המשחקים.
אני כל כך אוהבת אותך.
כל כך התגעגעתי.
שיר שכתבתי פעם... שכל כך מתאים לי להרגשה.
לא משנה מה קורה- אני טועה.
לא משנה כמה טוב לי- אני נפגעת.
לא משנה מה השתנה- לא אהיה שלמה עם זה.
את מנסה לגעת בירח, ובמקום זה נכוות מהשמש.
מנסה להגיע למזל, ומגיעה לבור.
את בוחרת בדרך מעוקלת, במקום בישר.
בוחרת בסיפור הארוך, במקום בסיפור הקצר.
את מנסה לומר משפט, ובמקום זה נפלטת רק מילה.
מנסה לספר סיפור, אך נתקעת כבר בהתחלה.
את בוחרת במוזיקה קצבית, ונשארת בדיכאון.
בוחרת במראה של כולם, במקום באישיות שלך.
את מנסה לדבר איתו, והוא לא מבין.
מנסה להגיע לליבו, אך הוא נעול.
את בוחרת להמשיך הלאה, אך הוא יושב לך בלב.
בוחרת לברוח, במקום להתנגד לכאב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
