"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

מדהים כמה קל לקום ב4 וחצי בבוקר אחרי בקושי 5 שעות שינה,
ולתפקד אפילו בקושי טיפת רחמים עצמיים של כמה אני עייפה.
מדהים.
אבל מדהים גם כמה בשנייה אחת של טמטום- ואפילו לא שלי, יבוא הקש ששבר את גב הגמל, ויוציא ממני את כל העייפות,
ועם העייפות בא הבכי. עם הבכי באים השגעונות, עם הבכי בא חוסר הרצון להמשיך היום הזה, ולנשום בכלל.

ואם המוטיב החוזר פה נקרא ה'מדהים' אז תמיד אפשר לומר כמה מדהים השיר הזה.
שפשוט אפשר לשמוע אותו כל כך הרבה.
"last Christmas, I gave you my heart"....

לפעמים אני כל כך מתגעגעת לחזור לכתוב.
לפעמים אני כל כך מתגעגעת לחזור לבטא את עצמי.
לפעמים אני כל כך מתגעגע.
חבל אבל שאני לא מצליחה לכתוב יותר. איפה השירים איפה?
עוד בתהיות אם לקחו את השיר שלי בסוף או לא, מתי אדע? השד יודע. איפה השד? וואלה אין לו מושג.

אומרים שיהיה טוב. אומרים שלא יודעים מתי. מתי יגידו שמחר יהיה טוב?