"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"
"אף אחד לא יבין אותי-ואני לא אבין אף אחד, כי אף אחד לא נקלע לבעיות שלי- ואני לא של אף אחד" (אני המצאתי את זה) |
 כינוי:
בת: 32 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2010
דקה וחצי, של 600 קילו, על ילדה.
פרץ נוסטלגיה של יוני שחוזר כל שנה, שוב ושוב ושוב, אותו שיעור שלא בסופו אפילו- כבר נסענו לבית חולים.
אותו שיעור, של מסלול קטן, לא גבוה, שהסתיים בדקה וחצי עם 600 קילו בערך, על הגוף שלי.
אותו שיעור, שניצלתי ממנו הכי בנס שאפשר היה להינצל.
אחרי דקה וחצי ששכבתי שם תחתיו, כל מה שעובר באוזניו זה הרעש שלי, שאני מנסה לעשות, שישמעו אותי.
אני זוכרת שכל כך פחדתי שאף אחד לא מסתכל שאף אחד לא רואה, שאך אחד לא יודע שנקלעתי שם, שאני לבד, שאני זועקת לעזרה...
בסופו של דבר גיליתי שאנשים שם עוזרים להרים את הסוס, טיפשון, לא הסכים לקום.
דם נזל לי קצת בפה, נשכתי את השפה...
העיניים לא ממש כמו שצריך, גם זה סודר.
וישר, לשטוף את הפנים ולעוף לקופ"ח..
חיכינו וחיכינו וחיכינו, ואסור היה לי להיות לבד, ואסור היה לי לעשות הרבה...
בסופו של דבר נסענו הבייתה התקלחתי ונסעתי לבי"ח.
על זה כבר כתוב לפני 3 שנים.
כמה פחד היה באותו יום, ועם זה, כל כך הרבה רצון לרכב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
