"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"
"אף אחד לא יבין אותי-ואני לא אבין אף אחד, כי אף אחד לא נקלע לבעיות שלי- ואני לא של אף אחד" (אני המצאתי את זה) |
 כינוי:
בת: 32 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2010
מסתכלת לי בטלפון.
ארוחת יום שישי
סיון שביט
מילים: סיון שביט
לחן: אמיר צורף וסיון שביט
הורדתי את הציורים מהקירות
נתתי את הספה הלבנה
הפילים הקטנים מהעץ עדיין עומדים בשורה
הגינה שלך מתפרעת בעדינות
אני גוזמת את הורדים
בקרוב קטיף אחרון של תות ותאנים
אני יכולה לראות אותך רק בעיניים עצומות
את עולה דמעות יורדות
אולי רק נסעת לחוצלארץ בקרוב תחזרי
מזוודה מלאה מתנות לכולם וארוחת יום שישי
בינתיים אני כותבת בחדר שהיה שלך
והאוח שמגיע כל קיץ
אחריו יבוא הסתיו
ותתחיל עוד שנה בלעדייך
לא יהיה צלצול של טלפון
לא מכתב לא גלויה
לא ביקור חטוף
לא נשיקה
יבשה
איך, איך הלכת ככה? איך הלכת בלי לומר שלום... לאף אחד, כך שאני לא באה בטענות ספציפית כלפי.
הסתכלתי לי בטלפון, גם כן שבק חיים אז קיבלתי חלופי, מסתכלת על השמות, פתאום רואה את שמך...
יש לי שם בטלפון של מישהי שמתה... ולא מחקתי, לא הסכמתי למחוק.
מכיתה ט' נראה לי לא צלצלתי אלייך, אולי צלצלת אליי אבל אני כבר לא זוכרת...
היו לנו שיחות מצחיקות בטירוף, אני זוכרת, בבית ספר, אני זוכרת אותן טוב טוב, הראש שלך עבד לכיוונים שונים ומשונים, והיית מצחיקה אותי, בימים נוראיים...
ראיתי שוב את השם שלך ועבר בי רעד.. אני יודעת שלעולם לא אקבל טלפון מהמספר הזה, שהשם שלך בחיים לא ירצד על המסך שלי, אפילו לא בטעות... ועדיין- לא הסכמתי למחוק.
איך הלכת ככה? והשארת את שמך עומד כאן, כן כאן, מאחורייך... עומד- ונפשך כבר לא בת חיים.
האם אי פעם אסכים למחוק את מספרך? האם הוא ימחק ואני אשכח אותך ככה?
אני לא יודעת איך אפשר לזכור הכל... אבל אותך, אותך בטוח אפשר לזכור.
מתגעגעת, ואוהבת.
3>
י.ז.ב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
