אז כן, אחרי המצב רוח המהולל של אתמול בערב אחרי המעט אלכוהול והרבה סיבובי ראש מכל הצחוק והריצות, אפשר להגיד שהיה ערב נחמד עד מאוד, לא חזרתי מאוחר כל כך ככה שהצלחתי לישון את ה8 שעות שלי ככה שאני אקום עירנית לחווה.
לא ידעתי אם אני רוכבת- לא רוכבת... בסופו של דבר כן רכבתי על הדביבונה החמדמדה הזאת. כזאת נשמה שאין כמוה.
פשוט עושה לי את היום כל פעם מחדש ברגע שאני מנסה מנסה מנסה ובסוף זה קורה וזה באמת מרגיש טוב.
היא הוכיחה לי שכשרוצים משהו באמת- אפשר לקבל אותו. אם מתעקשים יותר מדי לא מקבלים אותו ואם מרפים באמצע נדפקת לגמרי.
סוסים מזכירים לי לגמרי את החיים, כבר כתבתי את זה פעם... שברגע שמתעקשים על כל מיני דברים זה רק מקשה.
היא הוכיחה לי שברגע שנמצאים במקום הנכון בזמן הנכון ועובדים כמו שצריך- מקבלים בדיוק מה שרצית ואפילו מגלים שאין טוב יותר מזה באותו הרגע.
אני חושבת שהפסקתי לחשוב.
זו טעות מה שאני אומרת כי אני כל הזמן חושבת, אבל לפעמים המחשבות שלי היו כל כך רציניות שמרוב מחשבות לא ראיתי שינה.
עכשיו אני לא רואה שינה סתם. כי הגוף שלי אהבל ולא רוצה לישון...
הוא כן, אבל הוא לא, וזה קצת מבלבל אותי... כשאני מתה מעייפות הוא לא הולך לישון, אלא אם זה צהריים. אבל כשאני עירנית יחסית וסתם נכנסת לישון הוא גם לא הולך לישון אבל זה כי המחשבות מתרוצצות לי בראש.
כך או כך אני לא נרדמת... מה יותר טוב ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
