"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

הגעתי למסקנה שאני כבר לא זוכרת מה זו אהבה... לא זוכרת מה זו התרגשות.

אני רק חושבת על קשר, קשר שמישהו יאהב אותו ואני אותו, אבל הכל נראה לי רגיל. לא משהו אחר..

מאז הגשר [כולה מה, ארבעה ימים אני איתו?] עוברות לי כל כך הרבה מחשבות- אני אשאר לבד כל הזמן הזה?

כמובן שכולם אומרים לי שזה לא משהו שמפריע לבנים בדר"כ, והאמת שאצלי גם זה לא כזה מפריע מבחינת ראייה, מלא אנשים אומרים לי שזה נראה רגיל. וגם אני התרגלתי לזה ממש מהר... אבל- עד עכשיו לא היה לי משהו רציני באמת, למה שעכשיו יהיה?

לפני כמה זמן דיברתי בפייס עם מישהו, אין לי מושג מי הוא, אבל ריגש אותי נורא לדבר איתו, אנשים שגורמים לי לחייך משטויות, נותנים לי הרגשה שאני יכולה לדבר ולחייך זה אנשים שאני אוהבת, גם לפני שאני מכירה אותם..

והיום ישבתי עם מישהו שאף פעם לא הסתכלתי עליו ככה, אין בו משהו מלהיב, הוא לא חתיך לא כלום, אף פעם לא יצא לי לדבר איתו פנים מול פנים ממש... היי פה היי שם. 'יצאתי' פעם עם חבר שלו, כלומר, הם היו חברים. לא חברים חברים כזה חח.

אבל הייתה לי איזה שהיא התרגשות, והמחשבות הזדוניות שלי הלכו הלאה. היה כל כך נחמד ולא רציתי ללכת.. אבל לצערי יש דברים שמונעים את המשך השיחה P: [כמו, אמא למשל חח]

וככה הסתיים היום במחשבה של מה לעזאזל יהיה?

[עוד יום ביומה של מגושרת טרייה]