"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

אמרתי לה, אמרתי לה שזו הולכת להיות השיחה באוטו, אמרתי לה שאני יודעת שהוא יפתח את הנושא, בעצם... אני פתחתי, ברמז דק- אך לא מכוון.

נכנסתי ואמרתי 'בוקר טוב' ושנייה אחרי זה לחשתי 'לא ממש..' והוא שאל, ואמרתי את אותם הדברים.

הוא התחיל לדבר על זה, שמעו את העצבים, הכעס והמון העצב שהתחוללו בו בפנים.

בכל זאת, חללים, כוכבים, דולקים על אש, שלא כל כך קטנה.

אף פעם לא יצא לי להיות חלק ממשהו רע. לא יצא, בטח שאני שמחה מזה- מאושרת הכי בעולם, אבל אני לא מצליחה להרגיש את אותם הלחצים ששאר המשפחה מרגישה, ששאר המשפחות מרגישות.

אני מרגישה אווטסיידרית בצורה מטורפת, וקשה לי עם זה- אבל... אולי למרות הכל עדיף לחיות במרכז.

למרות כל הרצון להרגיש רע, לא מצליח לי.. רק עצוב לי על בעלי החיים, כל כך עצוב.

חושבת על אותם הדברים האלה, חושבת..

וזה לא ישתנה- לעולם.