"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

זהו פוסט אישי- עם המחשבות והתהיות שלי לגבי משמעות האלוהים. מי שהולך להתפרץ עלי, חבל לו על הזמן ואין לו צורך לקרוא את זה.

אני כבר 12 שנים במסגרת של בית ספר, כבר 6 שנים עם מחשבות על דת כאלה ואחרות. וכבר 17 שנה ואף אחד לא הצליח להכניס לי אלוהים לראש.

החברה הכי טובה שלי אומרת שהיא מאמינה באלוהים, מספר הפעמים שהיא אומרת חס וחלילה או בעזרת השם עולה על מספר הפעמים שעברתי מבחן בהיסטוריה בחיים שלי. [ביחס שווה, כן?] כך שבסופו של דבר היו לי המון תקופות איתה לשבת ולנסות להבין- מי זה אלוהים. כמובן שלה לא הייתה תשובה, לאף אחד אין. אבל בסופו של דבר הבנתי דבר אחד שגרם לי להאמין באלוהים, אבל לא באותו אלוהים הבנאלי שכולם נוטים להאמין בו.

אני מאמינה באלוהים שלי הוא משתנה, לפעמים האלוהים שלי הוא אני עצמי, ולפעמים האלוהים שלי הוא מישהו שבאותו רגע הייתי פשוט רוצה להחליף איתו, להיות כמוהו. מישהו שאני מוכנה לעשות הכל בשביל להדמות לו, ואני מאמינה ביכולותיו להצליח ולהפגין כישרון.

למה אני נוטה לחשוב שאני אלוהים? [טוב, אני תוהה בקשר לזה כי אני חושבת שאני השטן אבל זה גם איזה שהוא שקר שתלוי באוויר] אז ככה- בסופו של דבר כולנו מאמינים בעצמו, אני מתפללת אליי כדי שאני אצליח, כי אני תלויה בעצמי ברוב המקרים [ואם לא בעצמי אז במישהו אחר, קיים ואמיתי על פני הקרקע... טוב מחר אני אהיה תלויה במפלצת, שחבל שהיא באמת קיימת ואמיתית ונמצאת על פני הקרקע...] אני תלויה בכך שאני אעבור את המבחן- כי אם אני לא אלמד גם אם אני הכי ארצה בעולם- אני לא אעבור. אני תלויה בכך שאם אני ארצה למצוא עבודה- אני צריכה להאמין בעצמי שאני אוכל להתקבל אלייה. אני מאמינה בעצמי כי כשאני בחווה לרכב ואני מתה מפחד זה מה שנותן לי את הבטחון להצליח- אני מאמינה בעצמי שאני אצליח.

בסופו של דבר כשאני מאמינה בעצמי ואחרים מאמינים בי- אני סוגשל אלוהים, אני אומנם לא מחוללת ניסים- למרות שאם תסתכלו על זה טוב, אני כן- כי אם מאמינים בי, אני בדר"כ עושה דברים טובים, על הצד הטוב ביותר- וככה בסופו של דבר זה סוג של נס.

אני יודעת שהרבה אנשים יתעצבנו  על הפוסט הזה, כי להם יש את האלוהים שלהם. אבל אנחנו נמצאים במדינה חופשית שיש בה חופש דת, כן- תסבלו קצת אבל תבינו שזו המציאות שאתם חיים בה, מדינה חופשית, בה יש חופש דת. אבל יש לי גם מה לומר לאלו שמתעצבנים. גם אני מתעצבנת שאומרים לי שיש אלוהים, כי קשה לי להאמין במשהו שאני לא רואה, שלא מוכיח את עצמו, באותה נקודה אני גם לא יכולה להאמין במשהו שהשאיר את הטובים ביותר מאחור.

יש לי את הבחירות שלי בחיים, אם הן נכונות או לא נכונות אין לי מה לומר, אני אראה את זה בעתיד, אבל בסה"כ, אי אפשר להכריח אותי להאמין במשהו שאין לגביו הוכחות, כי עובדה יש הוכחה מדעית לכל מה שהיה כתוב בתנ"ך, אבל לעומת זה אין שום הוכחה למה אם יש אלוהים איך הוא נתן ל6.000.000 אנשים להעלם ככה. וגם אם זה כעונש, אז, שיתפגר...

היא ניסתה להוכיח לי את זה בכל מיני דרכים, ואני עדיין לא רואה למה, איפה, מי ומתי לעזאזל מישהו החליט שצריך להאמין באלוהים. הרי, אנחנו חיים במאה ה21, הרבה יותר קל להאמין בעצמך מאשר במשהו שהוא לא קיים... אתה לא מקבל תגובה מזה, ועובדה אני כן מקבלת תגובות לגבי עצמי.

ככה שלכל אחד למרות הכל- יש את האלוהים שלו, וזה מי שהוא מאמין בו, אם זה זה שנחשב למעלה, ואם זה מישהו פה, ואם זה אתה עצמך.

נ.ב. הפוסט הזה נכתב כי צרחתי אתמול בבית שיש אלוהים, אני דווקא חושבת שזה היה צרחה סתמית למדי- כי זה שהמורה כנראה מתפגרת לה בבית [ואמן שכך, הגיע הזמן...] אז זה לא אומר שבאמת יש אלוהים, כי עובדה, אם היא בבית- זה אומר שאין לה...