"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

אז לאחר שהלכתי לישון אפופת דיכאון, בעקבות מזג האוויר ומצב הרוח בכללי.

הבנתי שחבל שכשמשנים שנה אי אפשר כבר על הדרך למחוק מלאמלאמלאמלא דברים שלא צריך מהעבר.

היה לי חלום אחד המזעזעים, לא מבחינת דם ושטויות, פשוט מעין חריקירי כזה לעצמי.

כאילו בכוונה הלכתי בשביל לראות אותו עם מישהי, ועל הדרך להסתכל עליהם עוד ועוד.

ממש לתקוע לעצמך סכין ולסובב, עוד, ועוד ועוד.

ואז קמתי בבהלה עם מלא בכי בעיניים. המון בכי גם בלב.

אז חזרתי לישון לא הייתה לי ברירה היה כולה שעה אחרי שנרדמתי, אז כמובן שיהיה לי חלום רע אחר,

שבו הוא בא, ואומר לי, יש לי מישהי.

וכל מה שאני עושה זה ללכת אחורה ממנו, ולבכות.

אני כל כך טיפשה שאפילו ללכת משם לא הלכתי. להוריד לו סטירה, משהו.

למה הוא כל כך חשוב לי?

למה אני נמשכת לילדים טיפשים, באמת :(?