"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

עוד מעט כבר בת 18 [עוד מעט.. פחח...] ועוד מעט מסיימים בית ספר [קצת יותר מהעוד מעט הראשון]

ועלתה לי מחשבה לעשות רשימה של דברים שנחקקו בזכרוני.

תקופת הגן:

-את תקופת הגן שברחוב. [שעכשיו הוא האשכול פיס של בית ספר] שאחותי הייתה קופצת אלינו לביקורים בזמן שהיא הייתה בתיכון ואני בגן.

-לעשות צמות לאריה שהיה בבית, העובדה שלמדתי לעשות צמה בגיל גן מדהימה אותי.

-הבובה דניאל [או בובי, או איך שלא קראתי לה... אבל כן הייתה לה תקופת דניאל.] אותה נהגתי לצבוע, כבר באותה תקופה אהבתי לאפר. חבל שזה היה עם צבעי מים ומה שנשאר ממנה היה נראה כאילו הרבצתי לה.

-קיפי-קיפודון בגודל כף יד [של מישהי בגילי האמת. לא מבינה מה עשיתי איתו אז. פושעת שכמותי] שהחלטתי בגיל שנה שאותו אני רוצה. נשארתי איתו עד גיל מאוד מאוחר האמת. ועדיין הוא אהבת חיי.

-שמיכי-השמיכה הקטנה שנראה לי סבתא הכינה לי כשהייתי קטנה, גם ממנה היה קשה להגמל. חחח

תקופת היסודי:

-המורה של כיתה א'- מקסימה ומשגעת, צחקנית ומשעשעת. היה כל כך מהנה לבוא אלייה לכיתה.

-המנהלת - ה'יצור' הזה שנחשב אולי הדבר הכי מפחיד בבית ספר, היה אולי הבן אדם הכי סימפטי בבית ספר. לא אשכח אותה לעולם.

-היועצת בכיתה ו'- בעיניי הייתה כמו ילדה, לא שיצא לי לבוא אלייה הרבה, אבל היא הייתה מדברת איתנו סתם בהפסקות. חמודה.

-השומר- האיש הכי מצחיק ביסודי, כל הפסקה כמעט היינו יושבים איתו.

-פינת חי- לא בהרבה בתי ספר היה פינת חי, ושלנו הייתה מאוד מיוחדת, נהנתי והיו שם המון זמנים טובים.

-החברה הכי טובה -מכיתה ב' הייתי מסתובבת איתה, הייתי ילדה של בנים, פחות של בנות, אבל היא הייתה החברה הכי הכי.

-הידיד הכי הכי- היינו חברים מאוד טובים, ידידי אמת. עכשיו הוא איתי בשכבה, השתנה כל כך, לא ממש לטובה. אבל עדיין נשאר עם החיוך המקסים, והזכרונות לעולם לא ישכחו.

-האהבה הראשונה- שלוש שנים של אהבה טהורה ואמיתית. ששום דבר מזה לא יצא.

-פורים של כיתה ה'- התחפשתי לרוכבת. קצת אחרי זה התחלתי את דרכי בעולם הרכיבה.

תקופת החטיבה:

-המקום. לעומת בתי ספר אחרים חטיבת ז'-ח' הייתה במקום אחר לגמרי מהתיכון [ברחוב שונה] ככה שיצא שנהיה במקום קטן יותר, חמים יותר, ביתי יותר. ממנו יש המון זכרונות.

-הגוזל- גוזלון קטן שקברנו ועמדנו לזכרו דום. כמה עלובות נפש היינו.

-המורה למתמטיקה בכיתה ח'- אולי הבן אדם הכי מצחיק שקיים, עד היום זוכר אותנו.

-המנהלת- עוד אחד מהאנשים שלעולם לא אשכח, חמימה ואוהבת. אמהית, מקסימה.

-המורות לספרות- כיתות ז' ו-ח' התברכו בשתי מורות מקסימות, האחת- מורה שהייתה גם סוגשל רכזת השכבה, הייתה מאוד אוהבת שהיינו באות לעזור לה, מאוד אהבנו אותה, החדר שלה זכור כמלא בחוויות- השיחות שלנו איתה, כשהיינו עוזרות לה ונשארות בלעדיה ומדברות למצלמות- שמעולם לא היו שם... השניה- קטנה, מצחיקה ושמחה. איך אפשר לא לאהוב?

את חלק ב' נעשה בהזדמנות (: