"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

אני חושבת שאני מזוכיסטית.

מזוכיסטית פיזית, אבל יותר נפשית.

אני כל הזמן משלה אותי לגביו.

תמיד אני חושבת שכמה שהסיכוי קלוש אז לפחות נהיה משהו.

אני אוהבת את הריח שלו. אני אוהבת את המבט שיש לו בעיניים. אני אוהבת את השיער שלו. אני אוהבת את החיוך שלך.

ואני לא אשקר כן, אני גם אוהבת אותו.

אני יודעת שבשביל שאני אשכח ממנו אני צריכה לחתוך הכל. אבל אני לא יכולה.

עוד יותר אני לא יכולה להאמין שעשיתי את זה, ועוד יותר אני לא יכולה להאמין על הפרצופים שהוא עשה לי.

'לא עשיתי פרצופים' כבר ממזמן לא עובד עליי.

אני חושבת שאני מזוכיסטית.

אני חושבת שאני מזוכיסטית.

אבל מזוכיסטית נהנים כשכואב, אני סובלת ובכל זאת עושה...