"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

אתמול חזרתי הבייתה אחרי כמעט חודש טירונות.

כמעט חודש שלם של בכי.

כמעט חודש שלם של חוסר מנוחה.

רוב השבתות, הימים ובכללי כל זמן אפשרי ופנוי שהיה לי, אם בצבא ואם בבית בכיתי.

בשבוע וחצי האחרונים כבר הייתי יותר בסדר, ובשבת האחרונה שהייתי בבית לפני שסיימתי בכלל לא חשבתי על לבכות, למרות שכשהגענו לבסיס היה לי כ-ז-ה גוש ענק בגרון.

הטירונות הזאת הייתה מלאת חוויות שאני אעדיף לא לזכור, אבל לפחות חברות אני יכולה לקחת.

שיהיה שבוע וקצת נפלא של מנוחה.

(: