"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

אני רוצה שתסתכל החוצה ותגיד איזה יום יפה, תצלצל ותזמין אותי לבלות.

תודיע לי כבר מראש לבוא עם נעליים נוחות שאני לא אתלונן שכואב.

אני אנעל סניקרס מעפנות שאם היית מודיע לי מראש שנעשה כזאת הליכה הייתי כבר מביאה נעלי ספורט,

אלבש את הג'ינס הראשון שאמצא, חולצה ארוכה וסריג. אמנם השמיים כחולים אבל עוד קר בחוץ.

אשים עליי גלוס טבעי ואתאפר קלות כי זה מה שאני אוהבת.

אתה תאסוף אותי 10 דק' אח"כ, כשהלב שלי כבר במילא בשמיים ותישק לי על הלחי.

תחייך את אותו חיוך שבגללו בעצם נשבתי בקסמייך ותעבור לדרייב ותלחץ על דוושת הגז.

אני אדליק את הרדיו ויהיה שיר נחמד ברדיו, שיר שיעלה לשנינו את אותו החיוך, כאילו מעלה לשנינו נשכחות.

אתה תחנה בחניון של הפארק ונתחיל את דרכינו על השביל, מסביב הציפורים יחפשו לעצמם אוכל על הדשא ואתה תשחק, נוגע לא נוגע בידי.

נתחיל את הדרך בשקט, לשנינו אין מה לומר והשקט הרועם מסביב יתן לנו להרגיש כאילו השיחה שלנו זורמת.

תראה איזה פרח יפה, כזה שמותר לקטוף ותיתן לי. אני אגיד לך לא תודה, יש עליו חרקים ובמילא אני לא תמיד יודעת לאיזה פרח אני באמת אלרגית.

אתה תסתכל לי בעיניים הצוחקות שלי, ותצחק גם אתה. תחבוק בי חזק ותחמם.

אני רוצה שתשאר צמוד אליי, שלא תברח.

אני רוצה שתהיה.