אני יודעת, זה הנושא החם ואני לא מחדשת שום דבר.
אבל מצאתי את עצמי חושבת על זה.
כשהייתי בת 15, והתחילו לעבור בי מחשבות על סקס, ומה זה בעצם, ועם מי עושים, ומתי מתחילים, ניגשתי לאינטרנט.
כי זה הכלי הכי נגיש בעולם.
גם חשבתי על זה- למה שאני אדבר על זה על אמא? מה, שתחטט לי בחיים? שלא תיתן לי עכשיו לצאת, כי אני מתעניינת במשהו כביכול לא לגילי?
הייתי בת 15, ואמרתי לעצמי- בטח אמא שלי עשתה את זה פעם ראשונה בגיל 21, או אחרי החתונה. כמובן- מעולם לא שאלתי, כמה שזה מעניין אותי, פשוט לא רואה בזה לנכון לדבר עם אמא על הנושא הזה.
ומה לגבי האחים שלי? שקט, הס. כל עוד אני לא יודעת על מעלליהם, הכל בסדר, מבחינתי. למרות שגם פה, זה אוכל אותי. מתי הם??
אבל אז הייתי בת 15, והייתי לבד, עוד לא התנשקתי, עוד לא יצאתי לדייט, עוד לא הרגשתי אהבה מה היא, והתרגשות מינית מה היא.
בחופש הגדול בגיל 15 היה לי "חבר", למה במרכאות? כי נו, באמת, גם אחרי זה כבר הבנתי שלצאת שבועיים עם בחור להתנשק ולהגיד "אני אוהבת אותך", בפעם השנייה שאני בוחרת אותו, זה שקר כלשהו של ילדה בת 15 שמרוגשת עד מעל הראש.
ובזה זה הסתיים, מאז לא התנשקתי עם אף אחד, מאז לא יצאתי עם אף אחד. עד שהגעתי לגיל 17, ששם כבר גדלתי, והתבגרתי, ורציתי.
רציתי להתנסות, רציתי להכיר, רציתי חבר, רציתי לאהוב.
אבל מה לעשות שאני לא הילדה היפה בשכבה, ומה לעשות שאני לא עם ביטחון בשמיים, ומפה לשם מצאתי את עצמי בשלב מסויים נפגשת עם בחור, אחרי שבועיים של שיחות מקסימות, נדלקתי עליו, היה לי כיף לדבר, והבנתי ממנו שהוא לא מחפש חברה.
באותו הזמן זה לא הזיז לי, באמת שרציתי והרגשתי איתו כל כך בנוח.
וחודש לפני גיל 18, אחרי פעמיים שלוש שנפגשנו- פרשנו לעולם מתחת לסדינים, כפי שאומרים.
ועכשיו אני חושבת על זה,
כשהילדה שלי, אם תהיה לי ילדה, תגיע ותחליט משום-מה לדבר איתי על הנושאים האלה,
וכשאגיד לה שבערך בגיל 18 "עשיתי את זה" בפעם הראשונה, אולי היא תחשוב "טוב, זה היה לפני 30-40 שנה, עכשיו זה לא מקובל גיל 18, עכשיו גיל 15 זה מקובל".
ומה, לספר לה שאני בטוחה שבגיל 15 גם אצלנו לא היו בתולות? ואני בטוחה שגם בגיל 15 אצלנו, ניצלו בחורות?
ושתשמור על עצמה? ושתחזיק את עצמה עוד קצת, ושתשגיח שאף אחד לא יכנס לחיים הפרטיים שלה אם היא לא באמת רוצה?
לתת לה לקרוא מאמרים על זה שעד גיל מסויים, הגוף בכלל לא התפתח עד הסוף וזה רק פוגע? כמו שאני קראתי והפנמתי?
לתת לה להתנסות- ולהגיד לה שלא תבוא לבכות אצלי אח"כ אם היא לא נהנתה, כי היא עדיין קטנה, ועדיין לחכות בחוסר אונים שהיא תבוא ותספר לי מה קרה?
אני לא חושבת שגיל 15 זה גיל מאד מוקדם, אני פשוט חושבת שבגיל 15 את בטירוף הורמונים כזה, שאת לא חושבת פעמיים מה את עושה. ובעולם כמו שלנו, גם אני, הילדה הלא מי יודע מה מקובלת בשכבה, זאת עם החצ'קונים, וקצת שומן עודף, יכלה למצוא אותה מתגלגלת בין מיטות- אם רק הייתי רוצה.
אני לא יודעת איך ההורים שלי גידלו אותי בצורה כזאת שלא אלך ואתפרפר בגיל 15 או פחות.
אני רק יודעת שהחברות שלי היו (ועדיין) כאלה שידעו מה להגיד, ותמיד, אבל תמיד, גיל 16 היה הקו האדום, אחריו- תעשי מה שאת רוצה.
אני לפעמים מצטערת על הבחירות שלי, ולפעמים שמחה עליהם. זה שלא הייתי עם חבר בפעם הראשונה לא עשה אותי למישהי פחות טובה.
זה שהוא לא יכל לזרוק אותי שנייה אחרי ששכבנו, בעיניי זה היה היתרון, דווקא מחוסר הבטחון שלי.
כאן אני מסכמת את דברי ואגיד- אם הילדה שלי תגיד לי בגיל 15 שהיא רוצה לשכב עם מישהו, אני אספר לה את כל מה שאני הרגשתי בגיל 15, ואם היא תשאל אותי באיזה גיל הייתי עם בחור לראשונה, אני אגיד לה את האמת, ואני אוסיף ואומר גם כי כשאתה בוגר כבר הכל נראה אחרת, ועדיף לפעמים לחכות בקוצר רוח- עד שדברים קורים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
