אתמול כשעליתי לראשונה מזה המון המון שנים על אופניים [ולא, לא נפלתי מאופניים או שיש לי טראומה. פשוט כשיש לך כאבי ברכיים וזה מחמיר עם הנסיעה, זה לא כיף. אבל לקחתי צ'אנס.] אמא הזכירה לי קסדה, הסתכלתי עלייה בפרצוף נעלב. מגיל 0 את קושרת אותי למושב הכסא ברכב, ומרוב שזה נהיה הרגל אני נכנסת לאוטו נקשרת ואז סוגרת את הדלת, גם כשלפעמים בכלל מסתבר שתכננת ללכת ברגל..
הרגלת אותי לא ללקק מהסכין את השאריות, למרות שצאי מנקודת הנחה שכשאת רואה אני עושה את זה, בזהירות רבה, אבל פה לא מדובר על עניין של חיים-צמח-מוות. גם להזכירך אמא אני רוכבת על סוסים ועברתי את גיל 18 ולא הורדתי את הקסדה אפילו לרגע שיותר מלסדר שנייה את השיער או אולי להוריד סווצ'רט.
הסתכלתי עלייך נעלבת כי חשבתי שזה מובן מאליו שאם אני נוסעת-זה עם קסדה.
אני לא אשקר, יצא לי לנסוע באוטו בלי חגורה ותאמינו לי שכל דקה עברה כמו שעה, וכל שנייה כמו סבל רק כי פחדתי שמשהו יקרה- אפילו באוטובוס מפחיד לנסוע בלי חגורה. אני לא אשקר, יצא לי המון פעמים ללקק את הסכין ואפילו פעם אחת הרגשתי בצבוץ דם שיוצא לו מהלשון. אני גם לא אכחיש שלא עליתי לסיבוב שניים על אופניים של חברה בלי קסדה, שד"א זה הרבה יותר כיף והרבה יותר נעים- כשאתה לא חושב על 'מה היה קורה אם'.
ביום כיפור הזה לא כמו כל שנה לא עליתי על שום כלי עם גלגלים- לא אופניים ולא גלגיליות [או רולרס, במילים הגיוניות] כי הרגשתי לא טוב ורציתי לנוח. הסתכלתי על ההורים שנוסעים ומאחוריהם ילדים מדדים-בקושי נוסעים על האופניים שלהם, ובטוח שאי אפשר ליפול מאופניים עם גלגלי עזר, ספרו לי את זה בגיל 4 שהתרסקתי כי איבדתי שיווי משקל, אז האופניים אל נפלו- אני כן. אבל הם, נוסעים בלי קסדה בטוחים כאילו החיים לא תלויים בפלסטיק הזה שיושב לילד שלכם- ולכם על הראש.
אתם לא מבינים כמה 'מקסים' לראות גבר כבן 30 עם הילד שלו מורכב לו לאופניים כשהילד רכוס קסדה והאב עם שערותיו משתוללות ברוח, אבל מה יקרה אם חס וחלילה יקרה משהו, אותו גבר בן 30 יכוסה חול תחת המילים 'כאן קבור...' ואילו הילד שיגדל בלי אבא בגלל אותה טעות חסרת מחשבה שהאב עשה. או להפך, העצלנות הענקית הזאת של ההורים לקנות לילד שלהם קסדה והם נוסעים בגאון עם קסדה ושערותיהם של הילדים מתנוססים ברוח, מה אז ההורים יעשו אם בגלל קמצנות של 40-100 שקל הם הרגו את הבן שלהם.
אני רוכבת על סוסים כפי שידוע, גם שם לראות את המדריך שלי רוכב עם השיער הדליל שלו מפוזר ברוח, וחברים שלי שלפני מה... כמה זמן היה להם 18 שהם מתחילים להתלהב ולרכב בלי קסדה? נכון, זה נוח, זה נעים, זה מאוורר. אבל מה יקרה אם הסוס לרגע קט ימעד ותפלו ממנו? אי אפשר להכניס למוח של אנשים דברים כי 'לי זה לא יקרה'. אבל מנסיון שלי גם לי זה קרה ופעמיים כבר יכולתי לההרג אם לא הייתה לי קסדה על הראש כשאני רוכבת על סוס. תתפלאו או לא אני ילדה שיצאה בנס כבר מכל כך הרבה מקרים, בין אם בגלל חגורת בטיחות, בין אם זה בגלל שרכסתי קסדה על הסוס ובין אם רכסתי קסדה על אופניים או רולרס.
אני בת 18, אני לא מפחדת מאקסטרים, אבל כשאין משהו שיגן עליי- שאני יודעת שיש מצב שבלעדיו אני עלולה להעלם לאנשים הכי קרובים לי, שלא נדבר לעצמי- אני עושה הכל בשביל לשמור על עצמי.
אני מבקשת מכם, בתור 'טינאייג'רית' שרוצה לראות את הילדים שלכם גודלים ולראות תמונות שלכם מחוייכים, בתור אחת ששומעת כל הזמן את הפרסומות על הקסדות, אבל עדיין אנשים מתקמצנים על גרושים בשביל להציל חיים או לפחות בשביל להמנע מלשלם לבית השיקום לוינשטיין כשתצטרכו למקם את עצמכם או את הבן שלכם ביום מן הימים בגלל טמטום שלכם.
לא צריך להשקיע אלפי שקלים בקסדות מקצועיות, נכון שיש דברים טובים יותר וטובים פחות, נכון שלפעמים לכם או לילד לא נוח- אל תפחידו אף אחד ב'אם לא תשים אתה תמות' אלא להפך- 'תראה כמה מקסים אתה נראה ככה' 'אתה עוד לא יכול להבין כמה הדבר הזה יעזור לך בחיים'.
תחשבו בצורה חיובית, קסדה מכוערת ולא נוחה, אתם יכולים להשקיע קצת יותר כסף בשביל נוחות ויופי.
מצבה מכוערת- זו כבר בחירה שלכם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
