לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"


"אף אחד לא יבין אותי-ואני לא אבין אף אחד, כי אף אחד לא נקלע לבעיות שלי- ואני לא של אף אחד" (אני המצאתי את זה)

Avatarכינוי: 

בת: 31

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2010

מילים הן כמו מנגינה, אם אומרים אותן נכון.


הזמן: שיעור ספרות, שעתיים אחרונות [מאחת ורבע עד עשרה ל3, או במקרה שלנו, 2 וחצי...]

הנידון: בעיות בקריאה.

התוכן: נמאס לי כבר לשבת בכיתה, להסתכל על המחזה שאנחנו קוראים, שלעזאזל- לא רק מתורגם בצורה דפוקה אז גם יש לו ניקוד, וגם אותו לא יודעים לקרוא.

נמאס לי לשבת ולצחוק על זה שבנים קוראים זיון במקום, זיוך, וכד'.

נמאס לי שהאותיות קטנות כל כך שבשביל לראות את הניקוד אתה צריך זכוכית מגדלת.

ועוד יותר נמאס לי- שהמורה לא מעירה.

 

אז בסדר, הוא אמר תמותי, במקום תמתי, אז נכון, זה שינוי קיצוני ומטורף במילים.

אבל הוא גם אומר דברים אחרים.

אבל איך אפשר לבוא בטענות לזה שהמורה לא מתקנת את הילד, כשהיא קוראת שֹ בדיוק כמו שׁ.

המצב על הפנים.

בסופו של דבר, בסדר, שיגידו 'כאילו', שיקללו במילים לא נאותות.

אבל שיעור ס-פ-ר-ו-ת, אם את לא תתקני אותו, מי יתקן?

אני יושבת ומקללת לי בלב- למה? אני הייתי מקריאה את זה הרבה יותר טוב.

ובכל זאת- אני מקריאה, לפעמים עם הטעויות שלי, כי לפעמים המילה לא מוכרת... ואין לי את הבטחון הנערץ שלהם.

אבל אני יודעת לקרוא ניקוד, למרות שאף אחד לא באמת באמת לימד אותי [אולי, פעם, ביסודי...].

זו לא כזאת בעיה, זה מצחיק, זה נחמד, אבל תתקני אותו, אחרי זה תצחקי.

 

אני מתגעגעת לשיעור ספרות של פעם, או לפחות, אני אוהבת את שיעורי ספרות של המורה השנייה באותו יום.

מזל שיש איזון, מורה שמלמדת טוב, ומורה שמלמדת רע. מורה שמתקנת, ומורה שבעצמה טועה.

נכתב על ידי , 30/12/2010 23:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



17.


כבר 17 שנה [טוב, בוא נוריד את שנות הילדות, אז 5... ]

טוב, אז כבר 5 שנים, שכל מה שאני רוצה זה סילבסטר אחד כזה לחגוג עם מישהו.

אפילו בלי קטע הנשיקה בחצות, אבל לפחות להיות עם זכר שם לבד, ולא עם חברות.

 

כבר 5 שנים שאני מחכה לזה... גם השנה כנראה זה לא יקרה [יפתיע אם כן,הא?]

אולי זה בגלל שאני מתכננת את זה כמו ילדה בת 4?

אבל במילא כל התכנונים שלי נהרסו תמיד, היו טובים יותר, טובים פחות... אבל בכ"ז.

הנשיקה הראשונה מעולם לא הייתה הנשיקה שרציתי [אומנם הנשיקה האחרונה הייתה כמו הנשיקה הראשונה שתמיד רציתי]

לשבת פנים מול פנים, שקט, חיוך קטן, ונשיקה.

אין מושלם מזה...

 

ובסופו של דבר, אין הרבה תכנונים לסילבסטר.

 

אולי שיחליט שכן?

נכתב על ידי , 26/12/2010 19:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בלי מילים.


קרא

נו בשעורי ספרות לאחרונה, את המחזה 'הכסאות'. מחזה אשר גרם לי לחשוב, כמה צדקתי בחיים שלי. כמה האין הוא הדגש הגדול בעולם.

כמה ריקנות היא מה שמלווה אותנו ביום יום.

כמה שהזכרונות והפספוסים מציפים כל פעם מחדש.

 

באותה מידה יש את היש. אבל רואים אותו פחות. האור מעומעם, לא כמו המציאות הבוהקת והחזקה.

 

בסה"כ אנחנו חיים בלי מילים.

הכל גיבוב של מילים.

טעויות.

הכל שטויות.

חלקים.

 

אי אפשר לבנות כבר משפט שלם כמו שצריך.

 

הכל.

גיבוב.

של.

מילים.

נכתב על ידי , 23/12/2010 22:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

16,822
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לN מילים. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על N מילים. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)