"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

דף נייר עלוב ודל,

אין לו שמץ למשקל,

אין שורות או משבצות,

אין בו גם כמה עצות.

דף נייר עלוב קטן,

לא משא ולא מתן,

לא הערה או הארה,

לא ציור או השארה.

דף נייר עלוב בדד,

לא באריזה מבד,

לא שומר על שום סודות,

ולא השאירו לו הודעות.

דף נייר חלק,

שמסמן דבר חזק,

דבר חדש שעוד בפתח,

כמו, מעין מילת מפתח.

דף נייר.

השיר אכן מסמן פתיחה חדשה, וואי זה נחמד שכל פתיחה של פוסט נפתחת בשיר, אותכם אולי לא, אבל לי זה נחמד...

מעניין אותי מה יהיה השנה, היום היה לנו פגישה מצחיקה בבית ספר, ללוסאנג'לס,

אני מקווה לצאת, ולא אתבאס כל כך [אני מאמינה שכן, אבל מה רע להאמין בטוב לפעמים?!]

בקיצור, אין לי מה לספר, היה לי שיעור סה"כ די טוב היום, אחרי שלא רכבתי כל כך הרבה זמן על יסעור, הו יסעור.

החתיך המהמם, הוא קפץ כזה יפה והכל, לא יודעת... חבל שלא ראיתי את זה.

אחרי זה גמר כוכב נולד, ומי אם לא החתיך המהמם שהיה על הבמה [נו, אני לא פקאצה, סתם נחמד לו החתיך המהמם]- שלומי,

הגיע לו לזכות זה לא פייר, אבל, לא נורא...

יאללה, אין לי מה לכתוב.

נטע

פרח, קטן ורך,

ישב תחת כיפת השמיים,

רוח נעימה עברה על עלעליו,

אך הוא נותר לבד.

פרח, קטן ורך,

נצבט על ידי ילדה,

את צבעיו היא לקחה,

והתירה אותו לבדו.

פרח, קטן ורך,

הפך לגבעול בודד,

נותר שוכב על רצפה,

נשאר, ולא נודד.

נו מה אני יודעת, עוד מעט הלימודים, אז עולים לי שירים, שקשורים לפרחים אבל, למה? אולי כי זו פריחה חדשה,

ניצן... דבר כל שהוא.

אממ, אז מה אני אומר, כלומר, עוד מעט מתחיל הלימודים, אני בכיתה כל כך גרועה, כלומר, לא גרועה כי היא כיתה, אלא,

איך אני אומר- הילדים שבה לא "משהו משהו" לא "בול" או "פרפקט" יותר לכיוון ה- "מר מר" "איכסה איכסה" וכד'.

אנחנו 41 ילדים, ועד עכשיו היינו 27...

כלומר, מה הטמטום- לצמצם את הכיתות במקום להרחיב אותם שיהיה קל יותר להשתלט על הכיתה?

איזה חוסר מחשבה.

טוב, אז אני מקווה שהעידכונים יחזרו להיות  כמו שצריך...

נטע

פרח.

פרח ויין,

נרות וירח,

אני ואתה,

על ספסל.

ידינו יחד,

פנינו מופנות,

חיוך מתפשט,

עיניים בוהות.

רגל רועדת,

יד מתנדנדת,

דמעה שזולגת,

על לחי.

יד מלטפת,

חיבוק חם,

ונשיקה קטנה,

על הפה.

לא יודעת מאיפה צצה ההשראה כה? פתאום עלה לי.

אני יודעת שזה לא בדיוק שיר, לא יודעת מה זה דקלום או מה שזה לא יהיה, לפי דעתי זה יפה.

אתמול, כלומר היום, הלכתי לי לישון בשעה 4 וחצי, כלומר רציתי,

הלכתי למיטה- וקפאתי מקור [המזגן היה על 20 מעלות]

אז יצאתי מהמיטה והעלתי ל-22 והורדתי את החוזק של המזגן...

היה נעים לכמה דק', ניסיתי להרדם ובערך ב-5 ורבע הייתי עדיין ערה,

ניסיתי לשחק קצת עם הטמפ' אבל מרוב עייפות לא בדיוק עשיתי את זה,

פתאום הרגשתי את הרגל שלי ממש ממש כואבת ונפלתי על הרצפה..

זה בסדר הייתי בהכרה רק הרגל קצת כאבה, אז חזרתי לי למיטה וניסתי להירדם,

מתי שהצלחתי הצלחתי.

התעוררתי רק בעשרה לשלוש בצהריים, שינה מעמיקה.

עוד מעט בית ספר, ואני לא יודעת מה אני אומרת, לא הספקתי לעשות כמעט כלום ממה שרציתי אבל אני לא מרגישה שהפסדתי,

מצד שני אני מרגישה שהשנה יילך לי טוב, אולי זה לא הרגשה אולי אני מקווה.

מה שמזכיר אותי לכך שכשאמרתי שאני רוצה ליפול וזה נפלתי, ואכן חזרתי למצב הזה שאני רוצה ליפול, אבל נפילה פשוטה עדינה כייפית, כלומר, נפילה לא יכולה להיות כייפית, אבל לפחות משעשעת, כמו ההיא עם יסעור? שקמתי בצחקתי?

אני מקווה אבל שהפעם אמא שלי לא תצטרך לראות את זה..

טוב, אני, אני אמשיך את חיי מפה [כן, מהדקות האלה אני אמשיך את חיי כי עד עכשיו לא היו לי =)] בייביי

נטע