 כינוי:
בת: 32 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2009
עוד אחד.
זהו. עוד שעה כבר יום שני.
היום האחרון של החופש, ובתור אדם מדוכא ומדוכדך אי אפשר שלא להגיד- היה יופי טופי של חופש.
היה המון סוסים.
אפילו זכיתי ל2 נפילות לא מלבבות מי יודע מה.
היה שוב המון סוסים, אבל הפעם פחות סוסים- יותר חברים.
סוףסוף להגיע לחווה בחיוך.
לאט לאט הוא ירד- כשהתחלתי לבוא ב7 וחצי בבוקר לחווה והייתי עייפה, מי מחייך על הבוקרD:
הספקתי להירדם בחווה, ולהיות שם לבד לא פעם.
לאכול המון מנות חמות שנראו כמו נצח.
לא נפגשתי הרבה עם חברות- אבל כשנפגשתי היה כיף.
לא היה לימודים כל החודש.
וסידרתי את החדר סידור ממשי- אומנם עכשיו הוא קצת מבולגן, אבל בשביל מה יש את מחר גם?
אפילו קראתי ספר. טוב לא סיימתי אותו. אבל קראתי, זה משהו.
התחדשתי בתיק וקלמר חדשים, מחברות ורעיונות אחרים.
בחרתי להתבגר ולהיות אותה ילדה, בערך- לא.
אני רוצה להיות אני, ואני מקווה שסוףסוף אני אוכל.
התחדשתי גם במשקפי שמש חדשים, וחיוך שהיה ברוב החופש הזה.
יום ההולדת ורוב החופש הזה היו שני הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים.
ואני בהחלט מקווה שאני אסיים את החופש כמו שצריך.
טוב, הסתפרתי, כבר משהו טוב.
אז נאחל שנה טובה, בתקווה למצלמה חדשה, כרגע באופק גם בושם.
יהיה טוב בסוף, ומתי יהיה טוב? בסוף.
ואיך נדע שסוף? כי טוב.
ומה יהיה אח"כ? רע.
כי פשוט אין כבר למה לצפות.
| |
קובץ שירים.-אביתר בנאי
אוף.
אני בזמן האחרון רק הולכת לישון מאוחר, הכל בא עם המחשבות, ואני תמיד אומרת לעצמי שאסור לך לחשוב, כשאת כל כך עייפה, אני מרגישה מתנדנדת מצד לצד, כאחת שהולכת על חבל דק, ואז הכל נשמע יותר הגיוני, אבל אין מה לעשות, מרגע שאתה חושב, הלילות ארוכים, רק מרגישים ככה, הם לא באמת כאלה. לפעמים בשביל לגרום ללילה הארוך להישאר כמו שהוא, אני רוצה רק להפסיק לחשוב, אין מה לעשות, היינו פה כבר קודם. כל הזמן? חוזרים לאותה הנקודה.
אבל הפעם, כשאני הולכת לישון, הפעם אנ'לא לבד, אני עם הזכרונות, הזכרונות צפים.
אני חושבת כל הזמן על פעם, על הגירושין, על האכזבה. ועכשיו אני חושבת על ההווה, הפחדים והתקווה.
אני מקשיבה לשירים ואיתו אני שרה, אבא, אני רוצה לעמוד מולך, להאמין שאתה אבא טוב. אבל אני לא אמיתית עם עצמי, ובחיים לא ארצה ליפול לאותו הפח שוב.
לפעמים ברכיבה כשלא אכפת לי מכלום, אני חושבת שאוכל כבר ליפול בשקט, כי אני מרגישה לבד בעולם. ואני חוזרת הבייתה לפעמים עצובה, והלב של אמא מתפוצץ, כי בסופו של דבר היא תמיד מרגישה אשמה- או סתם עצבנית. אני מתווכחת עם אמא ואומרת לה שכלום לא עצוב, הכל כרגיל, וזה השקר הכי גדול שיכול להיות, ולפעמים היא מאמינה לו, הכל כרגיל- ואם הכרגיל הוא לא עצוב, הוא נוראי?
ושוב אני לבד.
או לפחות כך אני מרגישה.
והכל בגלל מחשבות.
והכל בגלל האמת.
והכל בגלל מה שקורה עכשיו.
והוא אמר לי לא לחשוב על העבר.
אז במקום זה אני חושבת על העתיד.
הוא לא 'ורוד' כל כך.
אני גם לא יודעת מה הוא יהיה.
כי זה עתיד- והכל יכול להשתנות.
ואולי בפינה בלב אני אוהבת אותו.
אבל אני לא אומר בחיים, כי אני לא רוצה.
שוב ליפול בפח של אהבה,
שוב התמימות.
שוב הטיפשות.
הכל אותו הדבר.
ותמיד, אשאר לבד.
גם אם תגידו שלא- וגם אם תוכיחו שלא,
אני לבד. כי אין דרך טובה יותר להתמודד עם הרע- מלהיות לבד.
אי אפשר לסמוך על אף אחד.
ואף אחד לא יכול לסמוך עליי.
אני לא במצב רוח טוב שכזה שאפשר.
ואני כבר לא סגורה על זה שאני יכולה.
הלב שלי חתוך- הכל יוצא משם.
ואין מה שנשאר לבד.
ויש רק אותי- בדד.
| |
אושר- או שלא?
סוףסוף יכולתי לישון כמה שאני רוצה.
יכולתי להנות קצת יותר בלי לחשוב שיש לי מה לעשות היום.
אבל לא משהו יעצור בי ואני אקום ב11:45 וארוץ להקיא.
מה גורם לי להקיא? לעזאזל.
אני אפילו לא זוכרת על מה חלמתי...
עד 12 היו הפסקות קצרות ועכשיו אני מפחדת שאני אצטרך שוב.
חשבתי שהגוף שלי צוחק עליי, בחיים לא הרגשתי צורך כזה להקיא.
מה עובר עליי?!
כואבת לי הבטן, כואב לי הראש, כואבות לי האוזניים. כואבות לי העיניים.
בא לי לישון.
אבל אני לא מצליחה.
בא לי לשתות, אבל אני רוצה להקיא.
ושום דבר לא מעביר את הטעם הנוראי.
שאמא תחזור כבר:'(
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
