פשוט מתה עליו! כל כך מתה עליו!!!
יסעור כזה דבר מדהים.
הוא, כאילו, הוא.. לא יודעת, היה משוגע היום וכל כך מקסים.
בחיים שלי לא נהנתי איתו בשיעור דרסאז', והתבאסתי כל כך כשעליתי וידעתי שלא נקפוץ
כזה, בונבון.
התחיל חרא אפילו המדריכה אמרה בסוף השיעור שהיה שיעור מעולה אבל התחיל חרא.
כל שנייה פרץ, נבהל מכל דבר...
השתגע, השתולל, מה לא.
אחרי זה כשהתחלנו לעבוד אז כבר חשבתי "אוף איזה שיעור חרא יהיה, אין לי כוח אליו ואין לי כוח לעצבנות של המדריכה שלי"
וכאילו, היד החיצונית שלי נשארה כמו שצריך, עבדתי איתו בשיא הרצינות, הייתי כאילו כולי מרוכזת.
לא הייתה הערה אחת חוץ מהארה שהייתה "יופי עם היד החיצונית" ואני כבר הייתי בעננים מהמשפט הזה.
אחרי זה התחלנו לעבוד בטרוט קימה, והמדריכה שלי הסבירה שאני לא צריכה לצאת כל כך מהאוכף,
והתאמצתי לחשוב איך עושים את זה ולאט לאט הצלחתי ואז זה הפך להיות "יופי קלטת את עניין הישיבה" וכבר אני מחוייכת.
הרגשתי כל כך טוב מעצמי וידעתי שבאיזה שהוא שלב יבוא הטרוט ישיבה, שיש כאילו סוסים שתופרים צעדים במקום ואז כאילו נוח לי, ואני יכולה להוריד עקבים וכאלה שטויות.
אבל הוא, לא הייתי צריכה לפתוח אותו וכולי כזה עם הרגליים קופצניות, והכל... בינתיים המדריכה שלי ניסתה להסביר לי שהיידים צריכות להיות צמודות ובאה בתירוץ כזה:
היא: "את יודעת מה הצורה של הלונג'?" [שהסוס קשור בחבל ומסתובב סביבך]
אני: "מעגל"
היא: [מחוייכת] "כן אבל הפואנטה שיש בעצם משולש, כלומר, הסוס הוא צלע, השוט הוא צולע, החבל הוא צלע ואת- קודקוד"
אני: *מהנהנת*
היא:" אז תחשבי ככה, שהמתג הוא צלע כמו הסוס, ושתי המושכות הן צלעות, והידיים הן בעצם האיש שעומד והוא הקודקוד"
אני: *מהנהנת*
היא: "כלומר אסור להפריד אותן"
אני: *מתפוצצת מצחוק*
היא: "מה קרה?"
אני: "אני רק מדמיינת את האיש עומד שם, ואני מפרידה ידיים ואז הגוף שלו מתפרק"
היא: *צוחקת ומצמידה את הידיים שלה ואומרת* "הנה, ככה זה אמור להיות, ועכשיו האיש רוקד" *מזיזה אגודלים*
ואני כאילו מצד אחד מרוכזת מצד שני מתפוצצת מצחוק :P
נהנתי כל כך.
עבדנו לרוב על מעגל, הייתי מרוכזת, הידיים שלי היו במקום, וכאילו לא יודעת, הרגליים שלי היו הבעיה העיקרית קשה לי להוריד עקבים,
אחרי זה היא אמרה "טוב, עכשיו נעשה מעבר לקאנטר, בלי שתגידי לי ובלי שאני אשים לב"
פעם ראשונה הצלחתי,
פעם שנייה היא אומרת "ראיתי"
פעם שלישית הצלחתי
פעם רביעית "ראיתי"
אז אמרתי לה "אבל אם את יודעת שאני אמורה לעבור לקאנטר, אז את תחפשי את החלקים הקטנים כדי לדעת מתי אני אעבור לקאנטר"
אז היא אומרת "זו הפואנטה שאני לא אראה אותן"
עכשיו היא מחוייכת, אני מחוייכת.
אחרי זה עבדנו על להמשיך לא על המסלול בטרוט ישיבה, והצלחתי, אחרי זה עבדנו על אלכסונים עם כיפופים והלך לי מעולה :-)
וסיימתי את השיעור בחיוך עצום וחיבוק ליסעור ואז אני כזה "אבל לא אמרת לי להתחדש" "יופי עכשיו תשאלי את אופיר על מה את אמורה לומר"
והיא שאלה וכזה "אה שוט חדש תתחדשי!" ואני כזה "וכפפות ><" "וואי מגניב!!!"
חח ועכשיו נגיע לחלק הזה שהיום ב-1 יצאתי עם אופיר ואחותי לקנות ציוד חדש :-) והייתי אמורה לקנות נעליים אבל לא היה לי נוח, אז הסתפקתי בכפפות [220 שקל, נוחות בטירוף] ושוט [55 שקל נראה לי, נוח בטירוף!!!]
ונסיים בנימה אופטימית זאת שמחר יש לי שיעור קפיצות עם סוס פרטי :P
נטע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
