אם לא עכשיו אז

האמת היא שלא באמת צריך תירוץ לכתוב את הדברים הבאים, אבל הכנתי אחד ממילא, אז למה לא:

ממש בפתיחת השנה שלח לי אורי, החבר החילוני שלי (לכל אחד מאיתנו יש חבר חילוני, זה סוג של תו תקן) הודעה קצרה: "יש לי בעיה שקשורה לדוסים. חייב להיפגש". קבענו ללא דיחוי להיפגש בויטמין. הוא חדש ולומד במדעי הרוח ושם יש הכי הרבה בנות, מה שמביא אותנו לנושא השיחה.

"תקשיב", הוא פתח, "יש כאן מ-ל-א דוסיות חמודות. כל האוניברסיטה פשוט מפוצצת בחצאיות. עזרה בלהתחיל אני לא צריך, הבעיה היא שכולן נראות לי אותו דבר. אני לא מבדיל בין אלו שהן אופציה מבחינתי לבין אלו שהן אולטרה-דוסיות. וזה מבלבל, אחי, למה בסוף אני אתחיל עם מישהי ואבא שלה יבוא וישבור לי את הפנים בגלל שחיללתי את הבת שלו או משהו כזה."

מצוקתו של אורי נגעה לליבי, מה גם שהבעיה שהוא מתאר היא נחלת רבים, ובתוכם אף חברי המגזר. על כן ישבתי וחיברתי מעין לקסיקון-זוטא לבנות המגזר. והרי הוא לפניכם:

בנות גוש דן - בנות אלו נכללות בקטגוריה זו על שום מוצאן: תל-אביב, כפר סבא, רעננה, פתח תקווה, רמת-גן. המכנה המשותף הוא שהן דתיות של איזור המרכז, שזו הגדרה לדתיוּת חפיפניקית שיותר צמודה לסמלים חיצוניים מאשר לחיפוש פנימי ושאלות של זהות. במילים אחרות: הן מקיימות הלכה באופן בררני לחלוטין, אבל לעולם לא יודו בזה. ובעוד מילים אחרות: חצאית כן, שמירת נגיעה לא. היתרון הגדול - יש בהן משהו משוחרר. לא כמו בנות דתיות אחרות ששומרות על עצמן כאילו מורה קטנה מהאולפנה יושבת להן בבטן וצווחת: "צניעות! שרוולים!!!"

איך מזהים: חצאית תמיד, לא ארוכה מדי. שרוולים סמליים. מתאימות בגדים, ובניגוד לשאר בנות המגזר, לא תסתובבנה עם "גזית" מהעונה שעברה.

איפה תמצא אותן בשבת: בבית אצל ההורים.

מדד הלחץ: 4.

מסקנה: תלך כבר על מישהי חילונית. הבחורה משוחררת, אבל ההורים שלה יעשו לך את המוות.

דוסיות - שלא כמו החילונים, "דוסיות" אצלנו הוא לא מושג המכליל את כל הדתיות. הדוסיות הן הסיירת של אלוהים, או האולטראס שלו, תלוי מי מסתכל עליהן. הן דתיות בלחץ מצוות תמידי, אך חשוב להבין, שאצל בנות, זה מסתכם במשולש פשוט: ביגוד, נגיעה, סידור בתיק. שלא כמו בנים, שצריכים להתפלל וללמוד ולברך ולבנות סוכה, הבנות אצלנו יוצאות בזול. לכן אולי נרשמת עלייה מפתיעה בכמות הדוסיות, דבר שבשבילך, אחי, מבשר חדשות רעות. הדוסיות הן שלט "אין כניסה" בוהק. אל תדבר איתן, אל תפנה אליהן, אל תסתכל עליהן. בחינת "אתה לא פוטנציאלי, אז אנא, המשך בחייך והנח לי". ובאמת, הנח להן לבנות ישראל. החזות הדוסית לא מסתירה יותר מדי עומק בהרבה מקרים, אלא אוסף אמירות תבניתיות שיאתגרו את האינטלקט שלך כמו "האח הגדול".

איך מזהים: המון בד. סנדלי שורש עם גרביים.

איפה תמצא אותן בשבת: בבית הכנסת.

מדד הלחץ: 365

מסקנה: אתה לא בכיוון.

הבנות ממגדל עוז - ובכן, מגדל עוז היא מדרשה, ומכונת הייצור הזו מייצרת עפ"י רוב בנות מעניינות, חכמות, חמודות, עמוקות, עם דפק אישיותי רציני. הבחורה הממוצעת ממגדל עוז סגורה על עצמה דתית כמו שפינגי סגור על התפקיד שלו בקאסט של פרפר נחמד, יציבה רגשית כמו אבי ביטר, לא יודעת מה היא מחפשת בבחור ותהיה בטוחה שחשוב לומר לך את כל זה. המקבילה הנשית לבוגר הישיבה בעתניאל.

איך מזהים: חצאית מעל המכנסיים, ומעל גיל 25 - מכנסיים בלבד. לא צמודות. שרוולים מעל המרפק אבל לא סמליים בלבד.

איפה תמצא אותן בשבת: במניין "ברסלב" בקטמון, או ב"קול רינה" בנחלאות.

מדד הלחץ: 8.

מסקנה: אם יש לך זמן, תוכל להיות "ההרפתקה החילונית שלי", שזה שם קוד לתופעה של "חילוני ערכי עם דתייה שחושבת שהיא פתוחה", שזו מקבילה פחות מוצלחת ויותר מתוסבכת מ"חילונית עם דתל"ש". אם תרצה לנסות, קח בחשבון שזה לא יהיה הרבה זמן, היא תאכיל אותך סרטים, ולא תיקח גביע (תתקעו בדר"כ ברבע גמר).

בנות צלפחד - אלו השמאלניות של המגזר. פמיניסטיות, מתונות מאוד פוליטית, אנטי-קוקניקיות במהותן. למדו בדר"כ במדרשת "ברוריה", ומשם עברו לחיל החינוך. דעתניות וחריפות, מעדיפות משפטים וכלכלה על פני היסטוריה של עמ"י. היתרון הגדול - לא רק שיש עם מי לדבר, יש גם עם מי ללמוד. החסרון - רק אם זה "תנורו של עכנאי".

איפה תמצא אותן בשבת: "ידידיה", "יקר", ולמהדרות: "שירה חדשה".

איך מזהים: מכנסיים. הכי מכנסיים שיש.

מדד הלחץ: 5. (דבר איתי על חתונה אחרי התואר).

מסקנה: יש מצב, אבל תשכח מלראות מכבי בחמישי.

ירושלמיות - גם בנות אלו בקטגוריה לפי מוצא, והן ההפך המוחלט מבנות גוש-דן, אבל לא בדיוק. מבחינת העניין של ההלכה, אנחנו מדברים על קיום סלקטיבי מאוד. העניין הוא שכאן הכל במודע: לימדו אותן שאפשר ככה ואפשר ככה ואפשר לבחור והכי כדאי לוותר, ולכן חשוב להן לתת רושם כאילו כל ויתור דתי שהם עשו הוא תוצאה של לוגיקה מופשטת, גם אם מדובר בלאכול סלט במקום לא כשר. התוצאה: חצאית לא, שמירת נגיעה לא, תודעה דתית כן. היתרונות הגדולים - משוחררת, מכירה את העיר, ותמיד אפשר לשנורר אוכל מההורים שלה.

איך מזהים: זו קצת בעיה. בדר"כ לבושה כמו חילוניות שבאו עם כמה סנטימטרים עודפים של בד. אפשר ללכת לפי כלל המכנס ("בחורה דתיה לא תלך עם מכנס הדוק לכל אורך הרגל") ולשלב עם כלל השרוול ("בחורה דתיה לא תלך עם שרוול קצרצר אם היא לא בחצאית").

איפה תמצא אותן בשבת: בבית. אולי בערב באיזה ביכנ"ס אשכנזי קשיש שמריח כמו נפטלין מהול בחריין.

מדד הלחץ: 4.

מסקנה: אפילו כדאי.

נסיכות - אתה מכיר את ה"פצצה של השכבה" בתיכון? אז הנסיכות הן המקבילה הדתית להגדרה זו, שהובאה בלשון נקייה כמובן. היתרון: יפות מאוד. החסרון: הן יודעות את זה, ולכן תמצא את עצמך מקרקר סביבן עד כלות, בזמן שהן יוצאות לדייטים עם יוצאי סיירת מטכ"ל וטייסים דתיים. ועוד חסרון: אל תבנה על עומק שיחה. בנות יפות מאוד לא היו צריכות לפתח את זה כדי לשרוד בטבע. וחסרון אחרון: יש מעט מאוד מהן.

איך מזהים: לא הקשבת?

איפה תמצא אותן בשבת: לא תמצא.

מדד הלחץ: 2.

מסקנה: אם היית בסיירת מובחרת, תוכל להיות "ההרפתקה החילונית שלי", כדלעיל.

נחלאותיות - בנות אלו מיוחדות בשכונת המגורים שבחרו לעצמן. נחלאות היא שכונה חביבה מאוד על בנות המגזר, אך אליה וקוץ בה - יש שם דירות ברמה של גסטהאוס בוארנאסי. לכן, מטבען, הן יותר "זרוקות", מגניבות", ועוד מילים שהשתמשנו בהם בעשור הקודם לתאר את מי שעושה כאילו לא-אכפת-לי-מה-חושבים-עלי, אבל עושה את זה גרוע. מכיוון שהאפיון הוא שכונתי, קשה לאבחן רמה דתית מובהקת, אבל הן לא דוסיות מדי.

איך מזהים: בגדים לא ממש תואמים, לא את הגוף ולא אחד את השני. אבל הרבה בד יחסית. היציאה הדפוקה ביותר: מעיל פליז, חצאית עד הברכיים ומכנסי שרוול מתחתיה. טובה'לה הייתה מתעלפת.

איפה תמצא אותן בשבת: בקול רינה, אחדות ישראל (מחתרות), מעיינות. המהדרות הולכות לכותל בצהריים או למניין של רז.

מדד הלחץ: 9.

מסקנה: אפשר לנסות.

מדריכות טיולים - בנות אלו הן סוג ייחודי של בנות שלקחו רחוק מדי את השירות הלאומי-בכאילו שלהן: הדרכת טיולים, גזירת צ'ופרים, והתנזרות ממקלחות. התוצאה היא כת של ילדות בר, שהן מעין הכלאה בין היידי בת ההרים וספי בן יוסף. מה שהכי כיף, זה שלא צריך לוותר על התחביב מהתיכון. הבחורה תרצה לחרוש כל נקיק בנגב וכל פסגה בצפון, והיא מסתדרת עם דלי ופתיליה. מה שפחות כיף זה שאתה כבר לא.

איך מזהים: חולצה גזורה, סנדלי צ'אקו, דגמ"ח, שיזוף.

איפה תמצא אותן בשבת: ב'שביל ישראל'.

מדד הלחץ: ?

מסקנה: קודם כל תקנה נעליים בריקושט.

הלקסיקון אינו שלם, והעבודה עוד מרובה. יש גם את האמריקאיות, ואת החוזרות בתשובה, ואת הרווקות של קטמון (שאותן ראינו ב'סרוגים') ועוד.

אך לא עלי המלאכה לגמור וממילא אינני מתבטל ממנה גם ככה.