אם לא עכשיו אז

פתאום כולם שוב מדברים על "בעיית הרווקים". הפעם, לא בעקבות עליית הביצה למודעות בטלוויזיה, אלא בשל כניסתה של עמותת "ראש יהודי" לתחום. "ראש יהודי" אינה העמותה הראשונה שקופצת לטפל בנושא. כבר היו יוזמות כאלו בעבר. אך מה שמיוחד ביוזמה של העמותה היא איננה היוזמה, אלא היוזמים. "ראש יהודי" איננה עמותה לשידוכין, אלא עמותה של החזרה בתשובה. ובכן, מה הקשר? כנראה שיש.  

בעיני "ראש יהודי" ורבנים רבים אחרים -  הרווקות היא בעיה. אבל היא לא בעיה אישית של פרטים, אלא בעיה כוללת של המגזר. המגזר הדתי מפסיד קרב, אמר בסוף השבוע שעבר מנכ"ל העמותה ישראל זעירא בראיון ברשת ב'. הוא מפסיד דור, דור של בוגרי החינוך הדתי שבמקום להקים משפחה בוחרים בפיתוח עצמי ונשארים לבד. הרווקים האלו בורחים לנו. טיפחנו אותם כל-כך הרבה זמן והנה הם באוניברסיטה והופ – הם בחוץ.

העילה איננה מוסתרת מכל וכל: לא באמת אכפת לנו מהבדידות ומהקושי. אכפת לנו שתישארו דתיים. הרי בגלל זה כדאי להתחתן כמה שיותר מוקדם, ואם אתם בישיבה הרי זה משובח. על אדם שנכנס לתוך מערכת נישואין בגיל כה צעיר, כאשר הוא עודנו בחממה המוגנת מכל חילון וביקורתיות, אפשר לסמן וי. הוא בפנים. החתונה, אחרי כל הדיבורים הגבוהים, היא תעודת הביטוח האולטימטיבית: גם אם הבחור יתחיל לחפף כשיגלה את העולם, חילוני הוא כבר לא יהיה. שינוי קיצוני באורח החיים, כאשר שינוי כזה יטלטל את בת הזוג, שלא לדבר על הילדים, הוא כמעט בלתי אפשרי.

אז למה דווקא עכשיו? מפני שעלייתה של הביצה לסדר היום הציבורי ולפריים טיים הטלוויזיוני גורמת לדתיים רבים איזושהי חוסר נעימות בקשר לתפיסה העצמית שלהם. הרווקים הם החצר האחורית של המגזר. ראוי להסתיר את הבעיה, לטאטא אותה החוצה, או לפחות לשים עליה קולר. שהרי זה לא מגיע לנו: אנחנו, שהקמנו את מפעל ההתיישבות ביש"ע, שהשתלטנו על בה"ד 1, שהצלחנו להתנחל גם בלבבות, מה עשינו שהחבר'ה האלו מסתובבים חופשי בטלוויזיה ובאינטרנט? הם הורסים את הכל. הייתה פרוגראמה, היה מהלך, ואנחנו הרי צעד אחד לפני הגאולה השלמה. ואז הם הגיעו משומקום, ובמקום לעשות את המעשה הראוי, ולהיות מסכנים ואומללים מספיק בשביל לשמוע שיעורים על כמה שהם מסכנים ואומללים, הם מעיזים ליהנות. מה יגידו האחים הקטנים שלהם? ומה יגידו החילונים?

היחס לרווקים, רבותיי, הוא עוד צד ליחס של חלק מהדתיים לשיבושים אחרים בתמונת המציאות שהם, או רבותיהם, ציירו לעצמם. ספקות באמונה של הנוער, הומואים דתיים, אלופים שמתנגדים לסרבנות, פמיניזם דתי – כולן תופעות שיש לטפל בהן משום שהן סודקות את התדמית האחידה של הציבור הדתי לאומי. כניסתה של "ראש יהודי" לתחום איננה הושטת יד לעזרה, אלא יציאה לקרב נוסף, מבית, על אלו המאיימים לפורר את המגזר מבפנים תוך כדי ערב שירה בקטמון.

אחים ואחיות יקרים: אל תאמינו להם. הם לא רוצים בטובתכם. כמו שלא הקשיבו לכם בישיבה התיכונית ובאולפנא, וכמו שלא היו רגישים באמת להתלבטויות שלכם אחרי הצבא, גם כאן הם ציירו את המטרה הרבה לפני שהם פגשו אתכם. ומבחינתם, כדי למצוא פתרון לא צריך להבין את הבעיה האישית של כל אחד ואחת. צריך פשוט לסלק אותה.