אם לא עכשיו אז

הפעם הראשונה שפגשתי גוי הייתה כשהייתי בן 16. למען הדיוק, היא הייתה גויה. אני לא זוכר איך קראו לה, אבל היא הגיעה לביקור בישראל עם קבוצת סטודנטים מארה"ב. הקבוצה הגיעה לישוב וארגנו לנו מפגש משותף. קלטתי שהיא לא יהודייה רק כשניסיתי להסביר לה על בני עקיבא, לפי מקבילות של יהדות ארה"ב, והיא הנהנה במבוכה ואמרה שהיא לא יהודייה, אז אין לה מושג מה זה JCC. זה היה די שוק. עד אותה עת, גויים היו בדר"כ ערבים או מייקל ג'קסון. הם היו מובחנים ממני בצורה מאוד ברורה. והנה עומדת בחורה, שנראית יותר ישראלית מיעל ארד, ואומרת לי שהיא לא יהודייה. פתאום כל המונח "גוי" קיבל משמעות אחרת, רחוקה ממני מאוד. עמד בפני בן-אדם.

הפעם הראשונה שפגשתי הומו הייתה לפני חמש שנים, בדיוק לאחר שסיימתי את הישיבה. זה היה בטיול הגדול להודו, כאשר בגסט-האוס שבו התארחנו התחילו לחשושים לגבי יריב, אחד המטיילים הסימפטיים ביותר שהכרתי במהלך הטיול. עברו יומיים עד שהבנתי שיש סוד גדול שאף אחד לא מספר לי, הבחור עם הכיפה הגדולה והזקן, והחלטתי לגשת ליריב לשאול אותו בישירות. "אנחנו מאוד דומים", אמרתי לו. "לשנינו אין הרבה אופציות במקום הזה". הוא הבין. במשך שעתיים ישבנו ליד האח והוא סיפר לי על נטייתו המינית, ועל הלבטים והקשיים שעלו בתהליך היציאה מהארון. הוא הקריא לי אפלטון, שמשבח את המיניות ההומוסקסואלית, והתפלא מאוד לשמוע שהתורה תופסת אותה כתועבה. הוא לא הבין מה כל-כך רע בנטייתו המינית. אחרי השיחה איתו, גם אני בחרתי להפסיק להתאמץ כדי להבין.

הפעם הראשונה שפגשתי זוג מעורב הייתה לפני חצי שנה. בשליחות בגרמניה פגשתי במרים, סטודנטית יהודייה גרמנייה. ללא הגדרה דתית מדויקת, מרים היא חברה מתמידה בקהילה היהודית, מלמדת יהדות בבית הספר של הקהילה ומגיעה לתפילות בקביעות. לפני שהיא לקחה אותי לסיור בעיר היא גילתה לנו את הסוד הקטן-גדול שלה - חבר שלה מזה חמש שנים אינו יהודי. היא הסבירה שהמציאות בחו"ל מסובכת והתנצלה. אני לא הייתי צריך את ההסבר ואת ההתנצלות, ולא מפני שהנס התגלה כבחור מקסים. עמדתי מספיק קרוב לזוג כדי שהם לא ייראו לי כיהודייה וגוי, עוד נתון לסטטיסטיקה המתסכלת של יהדות התפוצות, אלא כמרים והנס, שני צעירים מאוהבים.

זה כמעט חוק טבעי: ככל שמתקרבים יותר, הכללים, החוקים, ההגדרות - כולם נראים לא רק פחות רלוונטיים, אלא תלושים מהאובייקט עליו הם לכאורה חלים. הכללים טובים לספרים, לדיון ההלכתי, לבית המדרש - אבל במציאות, הם מקבלים נפח אחר נוכח הרגישות האמיתית של החיים.

זה לא אומר שצריך להיות קונפליקט, אבל פעמים רבות אנחנו נוטים לשכוח את הקונפליקט לטובת הכלל הבטוח והיציב. ואין דבר שיותר עוזר להשכיח את העובדה שמדובר באנשים אמיתיים, מלעמוד רחוק, להסתכל מבעד המשקפת ולקבוע דעה.

אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בתופעה שסותרת את תפיסת עולמכם המגובשת, בבקשה: תעמדו קרוב יותר.