אם לא עכשיו אז

מוזר. על אף כל האיסורים, הטקסיות ובעיות העיכול הקשות, חג הפסח תופס את מקומו בתור החג הכי פופולארי בישראל. לפי הסקרים שמתפרסמים כמעט מדי שנה, כמעט תשעה מכל עשרה ישראלים עושים סדר. נכון, לא כולם מקפידים לאכול כזית מצה בהסבה, רבים מעדיפים לדלג על תחרות חז"ל בספורט הלאומי של כמה-אלוהים-דפק-את-המצרים, וממילא אני בטוח שתאגידי הענק לאפיית מצות מממנים את הסקרים האלו בתור גימיק שיווקי. ובכל זאת ואף על פי כן: מסתבר שכמעט כל ישראלי מסב לסדר עם בני משפחתו. אל תקלו ראש בתופעה. לרבים מבני העם ליל סדר הוא ליל כל הקדושים בגירסא היהודית: לילה בו כל השדים יוצאים מהארונות, כל הסכסוכים המשפחתיים נפתחים מחדש ומעל השולחן הארוך מרחפת עננה של חוסר נעימות שלא היתה מביישת סרט של האחים כהן. התלהבותם של בני ישראל להיכנס למערבולת הזו שוב ושוב מעלה אפוא תמיהה.

התחושה שלי מחג הפסח הוא שזה החג שהכי מחובר למסורת. אני לא חושב שיש חג המכיל כל-כך הרבה מסורות, שרובן הגדול אינן מובנות לאדם הרציונאלי. האשכנזים לא אוכלים קטניות בגלל גזירה מלפני מאות שנים. המרוקאים לא אוכלים חומוס כי זה נשמע כמו חמץ. הפנאטים לא אוכלים "שרויה", שזה מצה עם כל נוזל שהוא לא רוק (ובטח יש המחמירים גם בזה). קינואה מעוררת מחלוקת כמו הסכמי אוסלו, והליפתית מסתורית כמו שם המשפחה של ריטה. לך תבין. ואז יש, כמובן, את מאכלי הסדר. אצל התימנים כרפס זה סלרי, אצל ההונגרים זה גזר, ויש כאלו שמתעקשים על תפוחי אדמה. מרור יכול להיות או חסה או שורש, תלוי מאיזה צד של ים התיכון אתם וכמה אתם רוצים להתנקם בעצמכם. חרוסת עשויה מתמרים אם הגעתם מאיראן, אגסים אם מגרוזיה, או אגוזים אם אתם בולגרים. זרוע זה פולקע, אא"כ אתם באים מהמשפחה של אמא שלי, שם זה גרון. כל דבר שעולה על השולחן טעון בכל כך הרבה משמעות מסורתית, ורק על הביצה כולם מסכימים.

סדר פסח הוא תמצית היהדות בערב אחד: העם היהודי קיבל את התורה, התיישב בארץ ישראל, ואחרי זמן קצר יחסית התחיל להסתובב בעולם ולעשות שכונה. היה סלרי, הכרפס נהיה סלרי. היו תפוחי אדמה - גם הולך. המצות יוצאות קשות כמו דיקט? נעשה אותן רכות, אף אחד לא אמר שאסור. לא נשאר מהעוף? נשים את הגרון בתור זרוע. רק כמה אשכנזים נשארו בבונקר, וכל השאר חגגו עם מצה-בריי. כך, בעצם, התפתחו כל המסורות. פשוט היו צריכים להסתדר עם מה שיש.

אז למרות כל הנוקשות, פסח הוא החג הכי מסורתי והכי פחות הלכתי. כי הוא מזכיר לנו כמה העסק נזיל, וכמה מגוונת היהדות. ובגלל זה אני מת עליו. ואם תשעה מתוך עשרה יהודים חוגגים אותו, שזה רייטינג יותר גבוה משהיה לאירוויזיון בשנות השבעים, אני כנראה לא לבד.