לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אם לא עכשיו אז

כל הדברים שאני כותב ורוצה שיקראו. אתם מוזמנים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2010

71 מטר מרובע של איכות קולנועית


השבוע נפתח פסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי בתל-אביב. לכל מי שלא מת על סרטי סטודנטים, אפתח בגילוי: גם אני לא ראיתי הרבה סרטים כאלו בחיי הקצרים. היו לי לא מעט הזדמנויות, הודות לנחישותם של סטודנטים רבים להציג את סרטיהם לכל דורש, ועם זאת, לא ניצלתי אותן. סרטי סטודנטים תמיד נראו כמו האח הקטן והלא מפותח שכלית של הסרטים הארוכים. הם תמיד נתפסו בעיני כבעלי עלילה יותר שטחית, שבאופן כללי ערוכים פחות טוב ומצולמים בתזזיתיות מציקה. אמרתי לעצמי, שאם אני מגיש כל עבודה בלימודים ברישול מסוים, למה שככה לא ייראו סרטים של סטודנטים אחרים.

 

הדחייה התעצמה כאשר היה מדובר בסרטי סטודנטים מבית הספר לקולנוע "מעלה". הרי את המגרעות, הסטיות, והדיכוי של החברה הדתית אני מכיר מספיק טוב. הדבר האחרון שבא לי לשרוף עליו ערב הוא מסכת התייסרויות שתגרום לי לרצות להטמין את הכיפה עמוק בתוך המגירה, בוש ונכלם בהשתייכותי לציבור שמעדיף לטייח ולא להוציא.

ואחרי כל זה, אני חייב למצוא תירוץ טוב להתייצבותי בהקרנה האחרונה של סרטי הבוגרים הטריים של "מעלה", שמתוכם שניים יוצגו גם בפסטיבל השבוע.

 

אז התירוץ הוא שהבמאי של אחד הסרטים, בכבוד ובעצמו, ביקש ממני. גם אם מוסיפים לתיאור המינימאלי הזה את הפרטים הקטנים, המגלים כי מדובר בבחור בן 29 שיושב לידי בבית הכנסת, זה עדיין משהו. אז הלכתי.

אז היו שם שני סרטים שלא הפתיעו אותי יתר על המידה, והציגו שתי בעיות "ידועות" במגזר - תחושות האשמה הקשות של הנער המתבגר בשל מקרי הלילה ב"שומר הברית", והולדת הילדים בקצב מסחרר, מתוך רצון לרצות את הבעל או הסביבה ב"שירה". סרט אחר, "אבא ציפור", סיפר את סיפורו של ילד לטייס מקורקע, ואיוורר במעט את הקופסא הדתית. אבל סרט אחד בלט מעל כולם, והוא "71 מטר מרובע", של אלירן מלכה. אגב, זה הבחור שיושב לידי בבית הכנסת, ואני לא רואה צורך לכתוב "גילוי נאות" ליד הדברים שאכתוב כעת, משום שאני לא הראשון שמהלל את היצירה הזו.

 

מלכה מספר את סיפורו של בחור ממוצא ספרדי המבלה לילה אחרון בבית נעוריו, כאשר בזה אחר זה עולים בו זיכרונות מהוריו המנוחים. הסרט, שמצולם במקצועיות שהשכיחה ממני כל דעה קדומה על סרטי סטודנטים, נוגע לא רק ביחסיו עם הוריו, אלא גם במרקם החיים הבין-עדתי בתוך החברה הדתית. הוא משקף בצורה מקסימה את תחושותיו של בחור דתי שחייו מובילים אותו לחיק המיינסטרים האשכנזי, והתמודדותו עם המסורת הספרדית שהוא משאיר מאחור. ובנוסף לכל, הוא מתוחכם, משוחק להפליא, מרגש עד דמעות, ומצחיק מאוד.

 

איך זה שפתאום הפכתי למבקר קולנוע בגרוש? איני יודע. לא צריך להיות מבקר קולנוע כדי להתרגש מסרט. ואם אתם לא סומכים עלי, תסמכו על המבקרים. הסרט הזה כבר סומן כאחד הסרטים הבולטים של הפסטיבל. אני ממליץ בחום: תשימו את כל מה שחשבתם על סרטי סטודנטים בצד, ותעשו מקום בלו"ז ליום שני (ה-7/6) בערב, בסינמטק תל-אביב. מי יודע, אולי תזכו לצפות בסרט שלבסוף יוכרז כסרט הסטודנטים הטוב ביותר בפסטיבל.

 

אה, והנה קישור לקטע מהסרט:

http://www.youtube.com/watch?v=6aBX7pAJans

נכתב על ידי , 30/5/2010 20:32  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , דת , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאילון גולדשטיין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אילון גולדשטיין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)