בעלון השבת האחרון של "צהר" נדונה השפעת האינטרנט על חיינו, והשפעתו של ה"פייסבוק" בפרט. שלא במפתיע, הפייסבוק חטף מכל הכיוונים. במאמרו של יונה גודמן תואר האתר כ"מגדל בבל המודרני" אשר חטאו כפול: הראשון הוא טשטוש הגבול בין האישי והציבורי וחשיפת העולם לעניינים שטוב ויישארו בין אדם לעצמו. שנית, הוא יוצר מצג שווא בו כולנו משפחה אחת, שפה אחת ודברים אחדים.
לפני שניגשים לניתוח הביקורתי של תופעת הפייסבוק, יש צורך להבין במה מדובר: באתר-בית בו כל אחד יכול לעצב לעצמו עמוד, מעין אתר משלו. העמוד מציג דברים שבעל הדף רוצה להציג רק לחברים אותם הוא מאשר, ומעדכן את בעל הדף בתצוגות דומות של אותם החברים. זהו. בבסיס, זה הפייסבוק. לא יותר ממתן האפשרות של כל אחד להביע את דעותיו מחד ולהראות את עצמו לחבריו מאידך.
אני לא חולק על הקביעה הבסיסית שיש להבחין בין הפרטי והציבורי. חשיפה מוגזמת אינה רק גורמת לסרטן. היא מרסקת לאדם את הגנותיו הטבעיות ובכך מותירה אותו חשוף לפגיעות. היא כובלת את האדם לאמירותיו, ולא מאפשרת לאדם שינוי. והיא ממכרת: היא מכריחה את הכותב להפשיט עצמו יותר ויותר כדי לספק את רצונו לחשיפה ואת רצון הצד השני. מי שלא מוציא ישר מהקישקה, לא מעניין.
אך אנו חיים בעולם בו החשיפה האישית היא חלק מהחיים. לפני מאה שנה אף אחד לא ידע שום דבר על אף אחד. לא רק בשל התרבות, הלבוש, והשפה, אלא גם בגלל הטכנולוגיה הפרימיטיבית, שאפשרה מנעד מצומצם מאוד של קשרים בין אישיים. כיום הדבר שונה. מרגע שהאדם יוצא בבוקר לעבודה, הוא כבר חשוף, משום שטווח האפשרויות שלו להתלבש מכריח אותו לבצע בחירה שמעידה משהו על הדרך בה הוא רוצה שיראו אותו. הוא זמין, כי הנייד עליו כל הזמן. הוא דעתן, משום שדוחפים לו, שואלים אותו ומאתגרים אותו כל הזמן. ויש לו מ-ל-א חברים, משום שהוא דובר שתי שפות לפחות, שומע ארבעה סוגי מוזיקה, מפתח שני תחביבים, חבר בשלוש תנועות אידיאולוגיות, ובקיצור - מכיר יותר ויותר אנשים דרך תחומי העניין הרבים שיש לו. רבים יותר משהיו לילד לפני מאה שנה.
אז הוא חשוף. ובדף הפייסבוק שלו הכל נמצא, משום שהדף הוא שלו, ואין מה להתבייש בדברים שאתה עושה או בתפישות שאתה מחזיק בהן. החשיפה הזו, בניגוד לחשיפה הממכרת שתיארתי לעיל, היא חלק מהחיים. ברור שיש בה סיכון. אבל יש גם סיכון ביציאה מהבית בבוקר, וכולנו עושים את זה.
לא מפתיע שהפייסבוק נבחר לשמש מטרה לאיל הניגוח של הממסד הדתי. דווקא יתרונותיו של הפייסבוק והסיבות שבגללן הוא הפך לפופולארי כל כך בעולם, מאיימות על עולם דתי מסתגר: הטשטוש בין הפרטי לציבורי עלול לפגוע במסגרות אותן החברה הדתית הופכת למקודשות כדי להתגונן מהעולם החיצוני ולמנוע ביקורת: ברובד הפרטי ניתן לשלוט, להדחיק, לרסן. לעומתו, הרובד הציבורי הוא פתוח, בלתי ניתן לשליטה ולפיכך מאפשר קולות אחרים מהמיינסטרים. אני לא טוען שפניני הסטטוסים בפייסבוק הן פסגת המחתרתיות של השוליים הדתיים, אך האפשרות של כל אחד לכתוב כל דבר - היא נתינת האפשרות לחופש ביטוי עצום, חופשי מעיניהם הפקוחות של הרב או המחנכת.
אין ספק שהרשתות החברתיות בכלל, והפייסבוק בפרט, יכולות לגרום לתופעות שאינן רצויות מבחינה דתית. אבל כמו כל תופעה בעולם המודרני, תיוג הפייסבוק כ"מגדל בבל" שיש להורסו אינו מעשה נכון, וודאי לא חינוכי. הפייסבוק קיים. יש לו יתרונות וחסרונות. וכמו כל החידושים שקדמו לו, צריך לדעת איך להתמודד איתו.
ועכשיו, כולם לעשות לי לייק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
