אם לא עכשיו אז

חמש שנים לאחר שהוציא את החוברת "קריאת כיוון", הוציא בשבוע שעבר הרב אלי סדן חוברת שנייה, חלק ב' לאותה קריאת כיוון. הרב סדן הוא מייסד המכינה הקדם צבאית בעלי, שכבר מזמן איננה מכינה בלבד, כאשר מוסדות "בני דוד" כוללים ישיבה גבוהה, מכינה, מכון הוראה ובית מדרש. אם יש מישהו כיום שניתן לומר עליו שהוא מנהיג ציבור, זה הרב סדן. הציבור שלו הרבה פחות אזוטרי מהציבור של מורו ורבו הרב צבי טאו, וכנראה יותר גדול ממנו. מן העבר השני, ציבור זה הוא הרבה יותר מוגדר וצייתן מאשר הציבור של הרב שרלו והרב בני לאו. לרב סדן אמנם יש כיום תלמידים בכל מקום, אך בניגוד ליוצאי ישיבות אחרות, תלמידים אלו עדיין רואים ברב סדן את מי שעיצב את תפיסת עולמם.

אני אינני מתלמידים אלו. לומר את האמת, תמיד היתה בי סלידה מאותם "בני דוד", שירו מפיהם צרורות של משנת רבם, על אף שלטעמי לא הבינו אותה לעולם, דבר שהוא כדי ללמד חובה הן עליהם והן על רבם. ולהמשיך את האמת - לקחתי לידי את החוברת החדשה של הרב סדן בתקווה למצוא עוד הוכחה לכך שהחברה הדתית מאבדת את עצמה לדעת והופכת לחרדית יותר ויותר.

והופתעתי. הרב סדן יוצא נגד כפייה דתית ונגד הדרת נשים כאילו היה גדול הפלורליסטים בדורנו. הוא מבקר קשות את פעילויות "תג מחיר" ואת פריעת החוק בחסות התורה. הוא מציין את חשיבות הדמוקרטיה ומסביר לתלמידיו שזו שיטת המשטר המיטבית כיום.

מאיפה זה בא לו? ברור כי מעל לכל, הרב סדן הוא ממלכתי. גם בחוברת זו הוא מבהיר את נקודת המוצא שלו, לפיה אנחנו בתהליך מתמשך של גאולה, ומדינת ישראל היא החלק הארי של גאולה זו. הגישה הממלכתית הזו, כאשר היא באה במגע עם הסוגיות החברתיות של היום, מחייבת את הממלכתי לשים את השותפות עם הציבור החילוני כערך עליון. כך, כמעט בעל כורחו, ערך השותפות מחייב את הרב סדן לדבוק בדמוקרטיה, להילחם בהדרת נשים, לצדד בחופש הפרט. הוא מחייב אותו להיות, רחמנא ליצלן, פלורליסט.

אם הייתי אומר לעצמי את צמד המילים "הרב סדן פלורליסט" לפני כמה שנים, הייתי בוודאי מגחך. זה נשמע כמו אוקסימורון: מה בין המשנה הסדורה והבטוחה בעצמה של ישיבות ה"קו" ובין פלורליזם אמיתי? ובכן, לא שבאמת התבדיתי. אני מרשה לעצמי להניח שאם הדיון לא היה כולל את תמונת המאקרו, הרב סדן היה נשאר בעמדות שמרניות מאוד, כפי שבאות לידי ביטוי בפרק העוסק בהדרת נשים. אבל הדיון כולל את תמונת המאקרו, משום שהדיון תמיד כולל תמונת מאקרו, והרב סדן יודע זאת.

הפלורליזם של הרב סדן הוא פלורליזם מכורח המציאות, מכורח הקונטקסט. הוא מאפשר לו להתפשר ללא תחושת הפשרנות המציקה כל כך לאדם המאמין. ללכת בלי ולהרגיש עם. בל נטעה: אולי בתקופה אחרת ובמקום אחר, הרב סדן היה מיישר קו עם רבנים קיצוניים ממנו. אבל אנחנו לא בתקופה אחרת ולא במקום אחר. אנחנו כאן, ולכן בפועל, זהו פלורליזם לא פחות חזק מזה ה"טהור" יותר שמייצגים, לדוגמא, רבני ארגון הרבנים "בית הלל".

אינני כותב את הדברים בציניות. על אף שאני חולק על עיקר התשתית הרעיונית של הרב סדן, ברור לי שלא בלבד שהוא מבטא גישה שפויה, אלא שזו גם הגישה היחידה שמאזנת בין הקצוות ויכולה להתקבל בציבור הדתי של היום. זה באמת מסמך שניתן להתכנס סביבו, ועל אף שהחוברת הזו אינה ממצה, היא בהחלט מהווה נקודת פתיחה לשיח, ובמידה מסוימת גם קריאת כיוון.