מהו מגדר? זהות אישית הנבנית מהגדרות חיצוניות של החברה. החברה רואה באשה יצור נחות לגבר, תלותי, רגיש, לא רציונאלי ואפילו מסכן. נשים רבות מאמצות את ההגדרה הזו, בעיקר בלי מודע: הן מחפשות גבר מצליח, לומדות מקצועות שאינם מכניסים, וכובלות את עצמן לביתן. אבל בדיבורים פמיניסטיים כבר מאסנו.
האם יש גם זהות מגדרית אצל גברים? ודאי. החברה רואה בגבר יצור חזק ומצפה ממנו שימלא תפקידים מסוימים: שיילחם, יפרנס, יחליט. ייקח אחריות. לאחרונה מדברים על כך שיש "גבר חדש", אך גם הגבר החדש, על אף היותו יותר רגיש, עדיין צריך לעמוד בקריטריונים ברורים לגבריותו, והם המנויים לעיל.
ההגדרות המגדריות האלו חזקות מכפי שחושבים, אצל שני המינים. אבל בעוד שהחברה החילונית מנסה (ללא הצלחה מרובה) להשתחרר מהן, נדמה שהחברה הדתית מתבצרת בתוך ההגדרות המגדריות כאילו הן ציווייה הדתיים.
ומכיוון שאין ענייני בפמיניזם, אני מעדיף להמחיש את זה על הזהות המגדרית הכפויה על גברים. בחברה החילונית המערבית גדל לפני כמה שנים הגבר המטרוסקסואל. למי שלא מכיר את המושג, הרי תמצית קצרה: המטרוסקסואל הוא גבר סטרייט בעל מאפיינים נשיים - הוא אוהב להתלבש, בעל חוש אסתטי, אוהב תיאטרון ושותה הייניקן. בקיצור - הומו שנמשך לנשים. ה"מטרו" אמנם יצא קצת מהאופנה, אך הוא ביטא תופעה של גברים שיוצאים מהזהות המגדרית המשעממת שמכתיבה להם החברה. המטרו אמנם הלך, אבל החברה המערבית נשארה עם רבבות גברים שיודעים להתאים צבעים והולכים בראש מורם (אך לא גאה). זה נורמאלי לראות בחור חילוני שמשקיע בעצמו, שלומד ספרות או שמעדיף סרט על פני טיול במדבר יהודה. הוא לא מהווה סטייה מגדרית חמורה, כזו הזוכה לתווית "זהירות, הומו!".
בחברה הדתית לעומת זאת, הזהות המגדרית המוכתבת והברורה חיה ובועטת. הגבר צריך להעניק יציבות ובטחון. את הבטחון הכלכלי, אותו מדרגות בנות העולם במקום הראשון, החליפו הבטחון הצבאי והדתי. או שתהיה קצין בדובדבן, או שתלמד שבע שנים בישיבה. העיקר הוא שהגבר יהיה אותו גבר קלאסי מבחינה מגדרית - שיילחם, שיפרנס, שיחליט. האמת היא שאולי אי אפשר לצפות אחרת מחברה בה מנהלות אולפנות מעדיפות מדריכי סמינריון גברים כי "ככה הבנות מקשיבות יותר", חברה בה הציפייה מגבר היא להתגייס לסיירת בזמן שהבנות נדרשות לשנת שירות לאומי אחת ולתואר בחינוך מיוחד, חברה בה הסמכות היא עדיין בידי רבנים, ושנשותיהן הופכות למורות דרך מכוח בעליהן, רק בענייני זוגיות ומשפחה כמובן.
חשוב לי להבהיר, אני לא מתלונן על מעמד האשה. שהנשים יהפכו שולחנות בעצמן. מה שחורה לי (הפעם) הוא מעמד הגבר. הזהות המגדרית הגברית בחברה הדתית מוכתבת ומוגדרת באופן כה ברור, עד שגבר שמתאים צבעים, שלא אוהב את הצבא ושבספק תמידי לגבי הדת, הוא יצור שהחברה הדתית לא בדיוק מסוגלת לעכל. הוא נתפס כדתל"ש בהתהוות במקרה הטוב, או כהומוסקסואל במחתרת במקרה הרע. קרה לי לא פעם שנשאלתי על שתי החלופות האלו. בהתחלה זה הכעיס, אחר כך התרגלתי להפטיר "לא" יבש ולהעביר נושא. אין מה לעשות, אני אומר לעצמי, צריך להכיר בזה שאני חי על גבולות הזהות המגדרית שלי.
לא אסיים במשפט מלא פאתוס על פניה של החברה הדתית. אבל יאללה, לצאת מהמסגרות האלו. זה מיושן, זה סטיגמתי, זה מקבע, אבל הכי גרוע: זה מה-זה משעמם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
