מה שיש לאיש שלג להגיד..

אז זהו שכן.

מסתבר שמחר הולכת להיות סופת שלגים כל כך רצינית שמשחררים אותנו מוקדם.

יאי.

אין מה להגיד לחיות במדינה ששלג זה עניין של מה בכך, ואפילו עניין עצוב להרבה מקומיים, זה משמח ביותר.

לא בגלל השלג חלילה אלא בגלל שהמקומיים עצובים..

כאילו דא! אני בן אדם רע.

אז זהו אני אומרת שטיות כי אני עייפה.

האמת היא שרמת העייפות שלי נמדדת לפי עם כמה אנשים דיברתי עברית היום.

אתמול אגב דיברתי עברית עם חמישה אנשים שונים, כולל מורה תוך כדי שיעור.

כן.

אני עד כדי כך עייפה.

מצד אחד אני ממש עמוסה. כאילו ממש.

מצד שני לא בא לי לוותר על שום דבר..

נו מילא.. עומס זה כייף (NOT).

אמא: "תכניסי את הכביסה למכונת כביסה, אבל לא עד מצב שהיא לא יכולה לשאת."

אני: "אני לא יודעת כמה היא יכולה לשאת, אף פעם לא הייתי מכונת כביסה."

שתי חברות שלי מכיתה ד' הוסיפו אותי בפייסבוק.

כמה הזוי? ככה הזוי. עשיתי עם הידיים אבל לא ראיתם..

זה הפוסט הכי הזוי בתולדות הבלוג. אבל אני פשוט לא מוצאת פואנטה כרגע..

בכל מיקרה החזייה שלי מתפרקת וזה דיי מעיק.

אהה וגם התחלתי לגדל ציפורניים ואפילו שמתי עליהם לק.

כולל אגב לק אדום של פרחות ברגליים..הדרדרות..

יש לי בפלאפון 230 תמונות שאין לי כוח להעלות. חבל.

יש לי C- במתמטיקה. אושר.

כאילו ברצינות אושר. זאת עלייה משמעותית בשבילי.

הוריי.

אני נראה לי אלך להתקלח עכשיו.

כן. אני אלך התקלח עכשיו.

יומגניב!

אני, שאומרת "progressive reaport" במקום "grogress reaport" וצחקו עלי בגלל זה כל הצהריים..

peace.