מה שיש לאיש שלג להגיד..

אני מאמינה בה'. אני מאמינה במדע.

אני מאמינה בתנ"ך. אני מאמינה באבולוציה.

אני מאמינה בביחד.

כל יום אני מצטערת שאדם וחוה גורשו מגן עדן.

כל יום זה נראה לי כמו כזה פספוס גדול!

ואני חושבת לעצמי, אם הם רק היו יודעים למה הם יגרמו..

מחלות, מלחמות, מות, לידה בכאב נורא, חיילים, טילים, פצצות, דמעות..

אם הם רק היום יודעים אולי הם לא היו אוכלים מאותו תפוח רקוב!

לא רוצה לדעת.

לא רוצה לחשוב.

וזה לא שהם האשמים היחידים..הוו לא.

אנחנו שותפים לפשע- לחטא הראשון.

תינוק.

הדבר הכי רך, הכי תמים שיש.

ההתגלמות של אדם וחוה על פני אדמות.

ואנחנו- אנחנו מאכילים אותו בכוח באותו תפוח רקוב!

מלמדים אותו להגיד "אבא" אמא" לבנות מגדל מקוביות..

מלמדים אותו לדעת..

נותנים לו ביס אחרי ביס..

אנחנו חוטאים.

חוטאים בחטא הראשון.

העתיק מכולם.

ולא אכפת לנו.

אכפת לנו שיש הומואים ושחורים ומוסלמים ונוצרים, אכפת לנו מהאחר והשונה.

אבל אכפת לנו רק כי אנחנו יודעים שהוא שונה.

אכפת לנו רק כי השיניים שלנו כבר הפכו שחורות מרוב תפוחים.

וזה נראה עצוב לדבר על זה כבר עכשיו בראש השנה..

אבל זה בדיוק הזמן. בדיוק עכשיו כשיש לנו הזדמנות להתחיל מחדש, להעביר עוד דף בספר החיים.

בואו נעשה שהשנה הבאה תהיה לטוב, שאם כבר נגסתם מהתפוח-לפחות בואו ניקח את הידע למקום הטוב.

בואו נקבל, נברך, נחייך.

בואו נהיה מאושרים.

בואו נאהב.

אז בברכת שנה טהורה (ומלאת במבה),

אוהבת המון ומתגעגעת לארץ הקודש,

עדי.

מבוסטון.