גיי מיוסר, חותך ורדים...אז זהו. שיניתי. עכשיו אני סתם אני. סתם חנון ממוצע, קצת מודרני. עתודאי (כן... גם אני מכרתי את נשמתי לצבא...), ובנוסף להכל גם גיי. הבלוג הזה הוא התפרקות מחיי היום יום והנסיון הנואש שלי למצוא תמיכה. |
| 5/2008
ואחרי המון זמן
כלכך הרבה מזן לא עדכנתי כאן, נראה לי שהעולם שלי קצת נטרף פשוט.
אבל אולי בא לי קצת לדבר אל עצמי בלי להראות משוגע (כי סה"כ מי כבר קורא כאן חוץ ממני?)
הייתה לי תקופה די ארוכה של חשבון נפש. פרשתי מעתודה, התגייסתי לצבא כמו כולם, ולמדתי בחודש אחד על עצמי יותר משאני אלמד בהמון זמן.
ההורים שלי התגרשו, מותר לי לאמר סוף סוף?
אחרי איןסוף ריבים וויכוחים המצב היה כבר בלתי נסבל, אבל לא בגלל זה הם התגרשו. כי את הריבים השקטים שהם חושבים שאנחנו לא שומעים הם היו ממשיכים לנהל עד סוף הימים אם זה היה תלוי בהם.
אתם מכירים את הפרסומת הזו של הפיס? ש"יום אחד הטלפון בביתכם יצלצל"? אז לאמא שלי צלצל הפלאפון.
ומי בצד השני? הבנק... הרבה חובות, 5 הלוואות, הימורים בכרטיס אשראי דרך האינטרנט. הסיפור...
לקח קצת זמן, אבל כל יום שחפאנו מצאנו משהוא חדש. עוד משהוא שאבא שלי ניסה להסתיר במשך השנים.
אז הם התגרשו. לא בלי ויכוחים, חלילה. אמא שלי דרשה הרבה, אבא שלי ניסה להשאר בבית, היה קצת מכוער. אבל נטול בתי משפט. אבא שלי לא היה שורד יום בבית משפט. יום.
וזהו. כבר כמעט שנה שהבית שלנו יחסית שקט. לא שאין ריבים, יש. אני במיוחד בזמן האחרון רב עם אמא, היא כבר יוצאת לי מכול החורים. אבל סה"כ אנחנו ביחסים טובים.
ויש עוד כלכך הרבה, אבל עכשיו אני עצלן מדי לכתוב.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
