גיי מיוסר, חותך ורדים...אז זהו. שיניתי. עכשיו אני סתם אני. סתם חנון ממוצע, קצת מודרני. עתודאי (כן... גם אני מכרתי את נשמתי לצבא...), ובנוסף להכל גם גיי. הבלוג הזה הוא התפרקות מחיי היום יום והנסיון הנואש שלי למצוא תמיכה. |
| 1/2007
עולם כמנהגו נוהג
אני מניח שאכן כוחו של הטבע האנושי חזק מכל דבר. כך הוא מנהגו של עולם, שהבגרות מגיעה רק בהקרבת הילדות, ושכבלי הילדות והנערות אינם יכולים להרפות אחיזתם כך סתם.
זה כואב יותר מניתוח כירורגי בלב, אבל אני מניח שזה נדרש.
חבל לי לאבד שני חברים טוובים במכה אחת. זה מכוער וכואב, אבל כנרהא זה הכרחי.
לפחות לאחד מהם הייתה את ההגינות לאמר את האמת בפרצוף.
אז כן, אם אין לי נושאים משותפים איתך יותר, ואני משעמם את שניכם כלכך, אז תקפצו לי ותעלמו לי מהפרצוף. ואני רציני בזה יותר מתמיד.
אם אני לא מספיק טוב בשביל שתהנה מעצם שהותך איתנו מסביב לשולחן, אתה מוזמן לא להצטרף אלינו פעם הבאה. או שבכלל אל תטרך להזמין אותי, כי בבית תמיד יש לי עם מי לדבר, ותמיד יש שם קפה או תה ואין מוסיקה רועשת.
אחד מכם עוד קורא את הבלוג שלי אני חושב, לא בטוח, ל אממש אכפת לי כבר.
חבר הוא לא מי שיוצא איתך כי אין לו ברירה אחרת, חבר הוא מי שזמנך איתו יקר לך ומהנה לך, גם אם הוא שתיית קפה.
הסכמתי לצאת איתו, עם החבר מהפוסט הקודם. אני לא אוהב אותו מאוד, רק בצורה חברית. אבל כיף לי איתו. נעים לי איתו. הוא מכיר אותי טוב, ואני אותו ואין הפתעות. הוא גורם לי להרגיש מיוחד וחשוב ונחשק וזה הכול בשבילי, ואולי אם אני אשקיע מספיק אני אלמד לאהוב אותו, זה לא משהוא מיוחד, יש אנשים כאלו, שלומדים לאהוב זה את זה. והוא אוהב אותי כמו שאני, וזה המון.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
